סָעַר, ש"ז, כנ' סַעֲרֶךָ, — רוח חזק מאד מנשב בכח גדול, Sturmwind; tempête, ouragan; tempest: בתרועה ביום מלחמה בְּסַעַר ביום סופה (עמו' א יד). ויי' הטיל רוח גדולה אל הים ויהי סַעַר גדול בים והאניה חשבה להשבר (יונ' א ד). שאוני והטילני אל הים וישתק הים מעליכם כי יודע אני כי בשלי הַסַּעַר הגדול הגדול הזה עליכם (שם יב). — ובהשאלה צרה גדולה, כעס וחרון גדול: וְסַעַר מתחולל על רשעים יחול (ירמ' כג יט). הנה רעה יצאה מגוי אל גוי וְסַעַר גדול יעור מירכתי ארץ (שם כה לב). אחישה מפלט לי מרוח סעה מִסָּעַר (תהל' נה ט). כן תרדפם בְּסַעֲרֶךָ ובסופתך תבהלם (שם פג יו). — ובתלמ': מעשה שהיו באין בספינה ועמד עליהן סער גדול בים (ירוש' יומ' ג ח). ד"א אדן עו[לה לספינה] ועמו בהמה או סוסין או גמלין או דבר אחר אם עמד סער בים מה הן עושין משליכין את הבהמה לים וממלטין את בני אדן (גנזי שכט' א, גינצבורג 38). — ובסהמ"א: ואיך איד חם ורטוב הוא יסודם בהתקבץ למעלה מאוירו וכוכבי אש אשר עולם ויורדים והברק והרעש וסערו (רש"ט פלקירא, המבקש הקד'). — ואמר המקונן: איכה שחת בסערך לסגר ביד סעפים סהדיך (איכה אצת, קינ') במקור נדפס 'איכת' . ותנופת ידו עד נפשה נגעה ולכל קול הד לבה ענה כסער (יל"ג, אדו"ם ב). — °ומ"ר סְעָרִים: ולאל יום יהי כל סר וחנף כמוקש מפני רוח סעריו (רשב"ג, בשורש עץ).