ש"נ, מ"ר סְעַפּוֹת, סְעַפֹּתָיו, — סְעַפּוֹת הארז, וכיוצא בו, ענפים: בִּסְעַפֹּתָיו (של הארז) קננו כל עוף השמים ותחת פארתיו ילדו כל חית השדה וכו' ברושים לא דמו אל סְעַפֹּתָיו וערמנים לא היו כפראתיו (יחזק' לא ו-ח). — ואמר המשורר: נפל ברוש על בין עבתים גבהה קומת סעפותיו אשר נצמרו (רשב"ג בימי יקותיאל). — ובחכמת הרפואה, חלי מחליי העור, כעין ספחת וגרב,  1porrigo, tinea trichophytica: הסעפה היא מכלל צמחים קטנים שחיניים וכו' והסעפה מתחילה צמחים קטנים נבקעים קלים נשחנים במקומות רבים ואחר יתהוו שחינים צרבתיים וכו' ולפעמים יזולו חלודה ונקראים שריגיים וסעפה לחה ולפעמים יתחילו ספחתיים יבשים (קאנון ד ז ג ב).