סֹעֵר, פעו"י, יִסְעֲרוּ, וְאֵסָעֲרֵם, heranstürmen; tempêter; to storm, — א) סָעַר הַיָּם, זע, והכה גלים גדולים: מה נעשה לך וישתק הים מעלינו כי הים הלך וְסֹעֵר וכו' ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו כי הים הלך וְסֹעֵר עליהם (יונ' א יא-יג). — ב) בהשאלה, סָעַר פלוני להפיץ את אויביו, קצף ורגז ואמץ כחו להפיצם: ראש פרזו יִסְעֲרוּ להפיצני (חבקוק ג יד). — סָעַר את ההמון, הפיץ אותם לכל עבר, כמו סַעַר: וְאֵסָעֲרֵם1 על כל הגוים אשר לא ידעום (זכר' ז יד). — ובמדר': כיון שאמר לו מה אשיב שולחי דבר היה דוד עומד וסוער ולא היה יודע מה להשיבו (מדר' תהל' יז). — ובסהמ"א במשמ' פ"ע, סָעַר בלבו: ויצא אנטיפ' מלפני המלך ברעד ופחד וילך אל ביתו ולא ידע הדבר מראש ועד סוף ויסער בלבו מאד (יוסיפון שלו). סוערות בחמה ועליהם באימה ואין מלבדך שוכן בקול דממה (אהלת מתוחים, ליוה"כ, מחז' איטל' ב, צ.). סערו בשמים תודות וסביבות הכס מדות הדין והרחמים עומדות ותדברנה לפני המלך (ראב"ע, מי כמוך אפס יש מבלעדיך). חמתו כאש תבער במקור נדפס 'תבאר' וכעסו כלהב יסער (הוא, חי בן מקיץ). ואחר הגבול הזה אש אוכלה אל השמים עולה גחליה בוערים ורשפיה סוערים (שם). — ובמשמ' פ"י: וכאשר הרוח סוער הים בהיות הים בהשקט וסוערת אותו הרוח כן דברים מסערים את לב בני אדם (יוסיפון שיד). — ואמר הפיטן: מחוללת תנין בגערה נותנת בים מעברה סוערת גלים בסערה עורכת מסלה ישרה וכו' (מחוללת, יוצ' ז פסח). מותחת גבהי מרומים נוטעת אדני אדומים סוערת שאון ימים ערפת המון קמים (מותחת, יוצ' אחרון פסח). — סערהו בשצף עלך וכל פה יהללך על פלא מפעלך (זכור את, יוצ' שבת זכור). סערו השער ובראשכם הנני (אדם לבנסון, אוריה ובת שבע). — ובינ' פָעו', סָעוּר, סְעוּרִים: על עסק כעורים עזבנו אלוף נעורים סוחים כבן סעורים סגוף עני וצעורים (לך ה' הצדקה, סליח' מנח' יוה"כ). בבית התפלה מקדש מזערים רפויי ידים ומעודי אברים בהולים וסעורים מכל עברים (ר' שמואל הלוי, שחרנוך בקשנוך, סליח' ב' עי"ת). תנקום דם הנשפך כמים הנגרים משוד עניים מאנקת סעורים (החרישו, קינ').

— נִפע', יִסָּעֵר, — נִסְעַר לִבּוֹ על דבר, נָע לבו ורגז וחרד בשביל דבר, bewegt werden; être troublé; to be troubled: ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ את עבדיו לאמר אל מקום פלוני אלמוני תחנתי וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים וכו' ונשמר שם לא אחת ולא שתים וַיִּסָּעֵר לב מלך ארם על הדבר הזה (שנגלה סודו) (מ"ב ו ח-יא). — ואמר הפיטן: יודוך ה' אלהינו צבאות קדושים וכתות ישרים וקדישי עליונים שרפים וחיות וכל הנסערים מהוד זיוך כי אתה מלך רם ונשא מושל בכל מלכותך (הוספ' ותקונ' לסד' רע"ג 24). רוח מנשבת בבעלי יערים רדוף נשמטת נסים ונסערים (אין כמדת, סליח' יום ה). עורי צפון ובאי תימן יחד לכנס נסערים (שלחיך, יוצ' א פסח). טוב לישרים ונוקם לצרים יחתו ממנו אבירים כלם מפחדו נסערים (את שם, יוצ' א שבוע'). יום אשר נפשי ננערה ולתאותך נסערה ראה עניה סוערה ביד אום פיה פערה (יום צעקי, סליח' ר"ה, סמא"צ תמג.). — וברפואה, משֻגע, lyssicus2: אף (יועיל) לנשיכת נחשים ולכלבים הנסערים הנושכים בחמת שיניהם (אסף 71:).

— פֻע', יְסֹעַר, — סֹעַר המוץ, סֹעַר העשן, נִשָּׂא ונהדף בכח חזק, verwert werden; tourbilloner; to be stormtossed: לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמֹץ יְסֹעַר3 מגרן וכעשן מארבה (הוש' יג ג). — ובהשאלה, סֹעֵר פלוני, נדחה ממקומו, גלה: עניה סֹעֲרָה4 לא נחמה (ישע' נד יא). — ובסהמ"א: ועוד כי בהתהוות הצורה ישתנה הנושא מטבע היצירה אכן בחלול המקרה עוד הנושא מטבעו לא יצא וממנו לא יסערה (מנחם הגולה, לקו"ק 50). טוב לאדם שישב יחידי על פנת גג בזולת מחסה ומסוער מזרם וממטר משישב עם אשת מדינים (רלב"ג, משלי כא ט). והוא נמסר לרבבות מזיקין מלאכי חבלה לשמה ולבזיון מבוהל ומטונף מסוער דק לקוי (מורה באצבע י, שכט). — ואמר המשורר: בני דע כי כבר ברחה עדת קמים מאררת ונפוצה עלי הרים כמץ חלקה מסערת ובדברים כמו צאן מבלי רעה מפזרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה). — ואמר הפיטן: סרנו וסוערנו ונשמטה חרב היונה (אני יום, סליח' יום ו). סערתי כאניה בלב ימים לקנות פרדסים וכרמים עד שלא נהניתי מטעמים (סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קז:). — ותֹאר לישראל: סוגה עועו מוגיה מוץ כדונג למוגגיה סערה מאנחה להפיגה (אפיק, יוצ' ב פסח). חון סוערה וסועה ומלשני הבליעה צאנך מלהפשיעה (יושב בסתר, סליח' יום ד', עשי"ת). ובתהום ירה שונאי סוערה והשירה שירה לאיום ונורא (גנזי שכט' ג, דודסון 137). אתעוררה אתגברה על שוררה משתוררה פה פערה על סוערה ואחברה שה פזרה לי שכרה לה אזכרה חסד נעוריה (ראב"ע איפה בני).

— פִע', *סִעֵר, סיער, — נשא הסער והפיץ: הזורע וסערתו הרוח לאחריו מותר (כלא' ה ז). הזורע והרוח מסערתה (ספרי דבר' רל). — ובמשמ' החריד, נדנד וטלטל בסערה: כשעירים עלי דשא זו רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר (ר' יהודה, ב"ב כה.). פרשו מהלך יום אחד בים סיער הקב"ה עליהם את הים ברוח סערה וכל האניות שבים עוברות ושבות בשלום (מדר' יונה, ביהמ"ד ילינק א 97). — ובסהמ"א: כן דברים מסערים את לב בני אדם (יוסיפון שיד). וכמו שבהרכבת הימים הרוח הוא המנהיג המסייע והעוזר או המעכב והמונע המסער בסערתו ככה בעבודת המלכים (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ב, ד"ה רבן גמליאל). — ואמר הפיטן: וברוח חזקה סערתם סחרחור חומה ומסלה לעמך תבחור הירדן תסב לאחור (ויושע, יוצ' ז פסח). מלך קהל מלכי אדמה בסערו משא דומה יפקד על צבא רומה (יוצ' א ר"ה, מחז' איטל' בל, לג:). פרי הדר עיטרתו לצפירה פרצוהו חקקתו בכסאך לסערה (Elbog. Stud. 127).

— הִפע', הִסְעִיר, — הדף והפיץ כמו בסער, ואמר בן סירא: בשיר מ[ש]ל חידה ומליצה עמים הסערתה (ב"ס גני' מז יז). — ובמדר': כשם שגל הים מסעיר ברוח סערה כך לשון של אדם מסעיר ברוח עבירה (א"ב דר"ע, ביהמ"ד ילינק ג). — ואמר הפיטן: שנן בפארן ושעיר ואותם אל הסעיר ואתה מרבבות קדש אדני בם סיני בקדש (קדוש, יוצ' א שבוע'). בשבעה עשר בו חלחלה אחזתני וסער מסעיר (בחדש, סליח' יז תמוז). זכור פלטים אשר באף הסעיר צבאי בלכתם אל הר שעיר (זכור איש, יוצ' שבת זכור). להר שעיר אסעיר וערער יתערער (אלהי, יוצ' שבת א אחה"פ). צח ואדם משעיר נסיכה בכליון תסעיר (שם, אין כמוך). חושה להסעיר בשעיר ברכת אב תעיר ורב יעבוד צעיר (יוצ' שבת ד אחה"פ). טורח רעב העיר ובמצור אותי הסעיר ומיד הובקעה העיר (אנהים, סליח' יז תמוז, מחז' איטל' א, קנט.). אנא חדש ימים חלפו מה נעמו ומה יפו תוך עיר שעיר תבעיר בני עשו שעיר מסעיר צעיר תתן לשוא (ר"י נג'ארה, יתר לבי, עולת תמיד כט). — והסעיר הוֵשט בשחיטה, התכוץ: עד כדי שישעיר וושט וכו' ואם תבקש אמור לעולם עד שיסער וזו שאמר כן בשור שמסעיר יותר (תלמידי ר' יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 141). עד מקום שישעיר מקום יש בכרם שמולגין אותו מפני השער שמגרדין ואיכא דגרסי יסעיר לשון רונזיד בלע"ז דכויץ (רגמ"ה, הול' מד.).

— הָפע', °הָסְעַר, שהסעירו אותו, — ואמר המקונן: ראה כי הסערתי כאניה בתאניה ואניה (איכה ישבה חבצלת, קינ').

— התפע', °הִסְתָּעֵר, — כמו קל א): השיבוהו (אנשי הספינה ליונה) בלב סער במה ישתוק מסתער כי הים הולך וסוער (ר"י אבן גיאת, תוכחה). אם ילדי יום אותך ענו בעזוז נפש אותם ענה או לך מנו לילות עמל לבב כבד להם מנה או ים זעפם לך יסתער לו לב רחב כחול פנה ובטח כי יש לאל חסד בכוכבים לא ימנה (ר' יוסף בן סהל, איכה יועם זהב סגור). בן אל בין פלשת יתפלש באפר שממותיו בשמה מי יחוק בספר מסתער בשעיר ויעפר בעפר (ראב"ע, איה גואלנו). וענין סערה וצפון מן כי מצפון באה להם הרעה כמו שכתוב מצפון תפתח הרעה כי בבל צפונית לארץ ישראל היה לענין הנהגת העולם הוא עניין צפון ונסתר ולב האדם מסתער עליו (רד"ק, פירוש מעשה המרכבה, בסוף פרושו ליחזק'). — והִסְתָּעֵר החולה5, היה נרגש: והמסתער ממעט דבר כמו שיסתער החולה ממעט הזק שירגיש נוסף על חליו (שאלות ששאל ר' הלל מפיררא מן החכם הזה ר' זרחיה לוי, או"נ ב, 141). ובתחלת החולי אין ראוי שיעלה זה אם לא שיהיה החולי מסתער (מפתח הרפואה, כ"י בריט' מוז'). — ושה"פ הִסְתַּעֲרוּת6: כמו שיתהוה הקצף בפיות הסוסים כשירצו וכמו שיהיה מהסתערות לגלי הים הקצף (אבי הרלב"ג, שה"ש ח).