*, סופגן, ספְגָּן, מ"ר סֻפְגָּנִים, סופגנין, — חלת לחם שנאפתה מעיסה רכה ותפוחה כמו ספוג: הסופגנין1 והדבשנין והאסקריטין וחלת המשרת והמדמע פטורין מן החלה עיסה שתחלתה סופגנין וסופה סופגנין2 פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנין2 תחלתה סופגנין2 וסופה עיסה חייבת בחלה חלה א ד-ה. איזהו גמר מלאכתו (של תנור) משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין3 ר' יהודה אומר משיסיק את החדש לאפות בישן סופגנין3 כלים ה א. יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל של נימוח יוצאין בסופגנין הנעשין באור ואין יוצאין בסופגנין הנעשין בחמה תוספת' פסח א לא. פתר לה בסופגנין שנעשו באור ואין יוצאין בסופגנין שנעשו בחמה ירוש' חלה א ה. — ובסהמ"א: וכל דבר שתחילתו סופגנין שמטגנין אותן בשמן שקורין בוניי"ש פטורין מן החלה תוספ', ברכ' לח..
1 [במדב"מ ספגנין.]
2 [במדב"מ סיפגנים ובנקוד הבבלי הקדם א סִפְגָנִין. ופרש הר"י בן מלכי צדק וז"ל: דרך בני אדם לשין עיסה לעשות חררה בתנור ואחר כך נמלכין לעשות סופגנין ויש דרך בני אדם עוד לשין עיסה לעשות סופגנין ואחר כך נמלכין מאותה עיסה לעשות חררה חייבת בחלה, ע"כ.]
3 [במדב"מ סיפגנים. ובכ"י פרמה מנקד סִפְגָּנִין.]