* 1 פ"י, — א) בלע וקלט נֹזלים כמו בִסְפוֹג, einsaugen; absorber; to absorb: חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג (שבת כב א). ד' מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה ספוג שהוא סופג הכל משפך שמכניס בזו ומוצא בזו וכו' (אבות ה טו). תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שהוא סופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו (ר' יהודה, ספר' דבר' מח). לא יספוג ביין ולא יטפח בשמן שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול (שבת קמג:). — ובהשאלה, סָפַג נכסים, בלע אותם: מה חטה זו סופגת כך ישראל סופגין נכסיהם של אומות העולם (ר' יוסי בר' חנינא, מד"ר שה"ש, שררך אגן הסהר). — ובמשמ' קנח ויבֵּש ע"י בליעת הנֹזלים כמו בספוג: ראה יום שמיני מונה בתחלה ומביא שתי קרבנות כמה הוא כדי טבילה וסופג כדי שיראה ויטבול ויעל ויסתפג (תוספת' זבים א ט). — וכן סָפַג במלח, קנח את קרבן העוף ע"י מלח: עולת העוף כיצד היתה נעשית עלה בכבש ופנה לסובב וכו' נטל את הראש והקיף בית מליקתו למזבח וספגו במלח וכו' (זבח' ו ה). מלח ולא ספג ספג ולא מלח כשרה (תוספת' שם ז י). זית שפיצעו בידים מסואבת לא הוכשרו לסופגן2 במלח הוכשרו (ירוש' מעשר' א ז). — ובסהמ"א, במשמ' קנח ונִגב את עצמו, ואמר הפיטן: שש וקידש ופשט בצהלה סע וטבל וספג כבתחילה (Elbogen, Stud. 129). שקד לקדש חמשית ידיו ורגליו כראשית ופשט וטבל שלישית ועלה וספג הישית (שם 154). — ובהשאלה, קלט חכמה: כי כן דרכו (של יש"ר מקנדיא) לקבל ולספוג מכל אדם (ספ' נובלות חכמה, הקד'). — ב) בהשאלה, קלט מכות, לקה, סָפַג ארבעים, או שמונים מלקות3: המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים (כלא' ח ג). ואם נטמאו (ולד כהנת וולד שפחתה שנתערבו) אין סופגין את הארבעים ואינן אוכלים בתרומה (יבמ' יא ה). האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין ומטמאה למתים הרי זו סופגת את הארבעים הפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר לה בעלה והיתה שותה ביין ומטמאה למתים אינה סופגת את הארבעים רבי יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות (נזיר ד ז). מעשר שני והביכורים מצטרפין חוץ לחומה לספוג עליהם את הארבעים (ר' מאיר, תוספת' מכו' ד ו). האוכל אבר מן החי ומן העוף טמא הרי זה סופג שמונים דברי ר' יהודה ור' אלעזר וחכמים אומרים אינו סופג אלא ארבעים (שם זבים ה יב). שחטה ואת בת בתה ואח' כך שחט את בתה סופג את הארבעים סומכוס אומר משום ר' מאיר סופג את שמונים (ירוש' סנה' ט א).

— פִע' *סִפֵּג, יְסַפֵּג, כמו קל, — קנח ונִגב: מי חטאת שנתמעטו טובל אפילו ראשי גבעולין ובלבד שלא יספג (פרה יב ב).

— הִפע', *הִסְפִּיג, מַסְפִּיג, — כמו פִע': טבל ולא מספיג4 בדם שיהא בדם שיעור טבילה (מנח' ז:). נטל האיל והפשיטו וכו' נטלו והספיגו אמר כך תהא רואה כאלו יצחק מסתפג לפניך (מד"ר במד' יז). — ובמשמ' בלע ורדה כמו בספוג: כשרף הזה שאינו מספיק לצאת עד שמספיגין אותו5 (שם בראש' לד).

— התפע', נִתפע' *הִסְתַּפֵּג, נִסְתַּפּג, — קנח ונִגב את עצמו: הרוחץ במי מערה ובמי טבריא מסתפג אפילו בעשר אלונטיות לא יביאם בידו אבל עשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם (שבת כב ה). פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם פשט ירד וטבל עלה ונסתפג הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו (יומ' ג ד). מצאו (בית כסא) נעול יודע שיש שם אדם פתוח יודע שאין שם אדם ירד וטבל עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה וכו' (תמי' א א). סמכו ידיהם עליו ואמרו לו אישי כהן גדול טבול אחת ירד וטבל ועלה ונסתפג ואחר כך הזיע זיעתו טהורה (מכשי' ב א). ג' דברים התיר ר' חנינא בן עקביא לאנשי טבריא ממלאין מים מגזוזטרא בשבת וטומנין בעצה ומסתפגין באלונטית (עירוב' פז:). נטלו והספיגו אמר כך תהא רואה כאילו יצחק מסתפג לפניך שרפו ואמר כך תהא רואה כאלו עפרו של יצחק צבור על גבי המזבח (מד"ר במד' יז). — ובסהמ"א: ואסור לראותו כשהוא ערום ולא כשהוא מסתפר ולא כשהוא בבית המרחץ ולא כשהוא מסתפג ואינו חולץ שנאמר וירקה בפניו וזה בזיון (רמב"ם, מלכ' ב ג). המוכר את המרחץ מכר את בית הנסרים וכו' ואת בית הוילאות שמסתפגין בהן (הוא, מכיר' כה ט). שכיון שכל הרוחצין מסתפגין אם אתה אוסר עליו להסתפג אף אתה אוסרו ברחיצה (ר"נ על הרי"ף, שבת סב:). — ואמר הפיטן: עת קדשו ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל לעבוד עלה ונסתפג וזו מעלליו ישימו ליי' כבוד עטרת בגדי זהב עליו חובה נאמרה בסיני (ראב"ע, אזכירה סדר עבודה). סבבוהו שמלות ונחפז לטבול ולהסתפג ולעלות סגן יעטהו כלי פז (Elbogen, Stud. 149). — ובמשמ' התְיַבֵּשׁ: ספגי והמשל בזה כי כשוב המים אויר בפתיחתם יסתפגו המים ויתגדלו מרחקיהם (נורבוני, מו"נ סט). שהגשם השמימי הווה ונפסד בחלקיו מתפעל מתקשה ומסתפג ובו ילדו אלה הכוכבים (יש"ר מקנדיה, אגר, הכרמל, תמוז תרכ"ז, 343).