°, סִפּוּרִיִּי, ת"ז, מ"ר סִפּוּרִיִּים, — של א. סִפּוּר, מטבע הספור: והמובן בחלק הספורי בה הוא להודיע בנסיון הקדמונים אורח חיים למעל' למשכיל (ר"ע ספורנו, על התורה, כוונות התורה). ואמנם חכמי הנוצרים חלקו ספרי הקדש לארבעה חלקים חלק תוריי והם חמשה חומשי תורת משה וחלק ספוריי והם יהושע שופטים ורות ושמואל ומלכים דברי הימים דניאל ועזרא ואסתר (ר"י אברבנאל, פי' נביאים ראשונים, הקד' לספ' יהוש'). ודע כי כל הדבורים [ר"ל אופני הדבור] הכתובים בספרי הקדש הם שלשה הא' הוא ספוריי והוא לשון ההמון מובן לאנשים ונשים וטף ומזה המין הוא החומש יהושע שופטים שמואל מלכים יונה ד"ה מגלת רות אסתר (ר' עמנואל פרנסיס, מתק שתפים, הוצ' מק"נ 29). ההארה שהיא אחת תתחלף מעצמה בבחינה שהאחת עומדת בעצמה והאחרת מהספוריי מתקבלת (ר''א אירירי, שהע''ש ה יב).עדות אומרים שהוא חלק הספוריי שבתורה כגון מעשה האבות וירידת מצרים וכיוצא ההוא יקרא עדות (מלון צמח דוד, עבריות נד.). — ומ''ר: כפי שבאה הקבלה מתוך דברי תורה הספוריים (ר''י בר' אנטולי, מלמד התלמיד' צ:). אבל הנביא כותב הספר כתב הענינים הספוריים והדברים שאמרו אחרים אם ברוח הקדש או בנבואה או בדרך שכל או בדרך קללה או באופן אחר כפי מה שיביא סדר הספור וצרכו (ר''י אברבנאל, פי' נביאים ראשונים, הקד' לספ' יהוש'). אבל הסיפוריים התוריים או הנביאיים אשר אין מצוה להם דין אחר (ר' דוד מרוקא, זכות אדם, הוצ' בריל 11). השירים הספוריים הראשונים (יל''ג, אגר' א סה ).