* 1, ש"נ, מ"ר סְפוּרִים, ספורין, — מה שסופרים ומונים: אבל הסככות והפרעות וכו' וימי ספורו2 וימי גמרו על אילו הנזיר מגלח (נזיר ז ג). ובפרט הימים שהנדה או הזבה סֹפרת ומֹנה לטֻמאתה: ר"ע היא דאמר בעינין ספורים בפנינו (נדה ל.). — °ונק' מ"ר סְפוּרוֹת, הדברים הנמנים: ודע כי מה שאחרי השנים אל העשרה מן הספורות לא יהיה על הרוב כי אם קבוץ או לשון שהוא מיוחד לקבוץ כאשר אמרו שני אנשים עברים נצים (ר"י א"ת, הרקמה מד, 236).