*, סיפור, ש"ז, — שה"פ מן א. סִפֵּר, מה שמספרים, הרצאת דברים, בפרט של מעשה שהיה: אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וגו' סיפור הוא מספר ואומר שעד שהוא אברם בחרת בו (מד"ר בראש' עח). — ואמר המשורר: חכמים נועדים בכל יום מגידים כבוד ארץ כשדים בשיח ספורם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). אמנם אמרו מרחק ההתחלה והתכלית ר"ל התחלת העולם ותכליתו אין ידיעה לאדם בהרגש כי אם בשכל והספור המקובל (סהל בן תמים, פי' ספ' יצירה כז). הספור הוא הגדת הדברים האמתים או כאלו הם אמתיים ר"ל שיש להם פנים מן ההראות (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' ה). אמר טוליאו בהלצה החדשה מיני הספור הם שלשה האחד כשנספר דבר מה לתועלנו לכוון בו הנצחון וכו' (שם ח). — ובמשמ' דִּבור: בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יי' צבאות וכו' שמו וברא את עולמו בשלושה ספרים בספר וספר וספור (ספ' יצירה א א). — ומ"ר ספּוּרִים, סמ' סִפּוּרֵי: ולא תתרחק נפשך מקבול הרקיע והמים אשר מעל לשמים והשדים אשר יזכירום רבותינו והספורים המקווים מן ימות המשיח ותחיית המתים והעולם הבא (ר"י א"ת, הכוזרי ה יד). באמרם מה יתן ומה יוסיף כל יעוד תורת קדשנו בהיותו גשמי באפס תקות חיי עולם ומה יועיל רוב ספוריה עם קדימת המאוחר בקצתה (ר"ע ספורנו, על התורה, הקד'). אבל ראוי שנבינהו על פשוטו כמדריגת ספור עניני האבות כמו נצחון אברהם את המלכים וסיפור הריגת משה את המצרי כי הסיפורים האלה יגידו לנו הענינים אשר קרו בימים ההם (ר' דוד מרוקא, זכות אדם, הוצ' בריל 11) במקור נדפס 'ר' דור'. השורש הששי הסיפורים התורנים או הנביאיים לפי מה שנראה לי ימצאו על אחד מארבעה דרכים (שם 12). — ובלשון המחקר במשמ' תֹּאר של הבורא, Attribut(e): ואחרים אינם בושים בהגשמתו (של הבורא) בפירוש אך הם מבקשים לו כמות ואיכות או מקום וזמן והדומה לזה ובקשתם זאת היא בקשתם עצם בעצמה מפני שאלה הספורים לא יהיו כי אם לגשם (ר"י א"ת, או"ד מאמר ב, פתיח'). וכיון שעמדו לנו הראיות מצד אותות פעולותיו בברואים ורבו מספריהם רבו ספורי מדותיו יתעלה בעבורם וספרוהו הנביאים והחסידים בספורים שאין דומים זה לזה (הוא, חו"ה, היחוד י). — ובחכמת ההגיון מה שמספרים על הנושא, נשוא המשפט, Prädikat; attribut; predicate: ויתכן גם כן שלא יהיה גבלות ספור ויהי השעור שרשרות מעשה גבלות (הוא, השרש' לריב"ג, גבל). בין שיהיה הספור שם או פועל או מלה או כלל כל זה יקרא נשוא (מלות ההגיון א). וכלל הדבור המרכב מהספור והמספר ממנו היה חיוב או שלילה ר"ל הנושא והנשוא יחד יקרא משפט או גזרה (שם). — ובמשמ' חבור ספרותי המספר קורות מעשה שהיה בפעל או המתֹאר כאלו היה Erzählung; conte, roman; tale, novel: השתמשו בו בדבור ובספרות החדשה.