* במקור חסר סימן התקופה 1, ש"ז, מ"ר סַרְבָּלִים, סַרְבָּלוֹת, — א) מין בגד עליון, מעיל, Mantel; manteau; mantle: חוט הַסַּרְבָּל, חוט של צמר שבבית הצואר של סַרְבָּל: אבל לענין שבת כיון דיכול להעמידה אפילו בחוט הסרבל (שמואל, שבת קא:). צומת הגידים אפילו לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל כשרה (רבנאי בשם שמואל, חול' עו:). — ובסהמ"א: ומרחיצין את הקטן בחמין ומלבישין אותו בגדים נאים כתנת בד וסרבל וכובע תפארת בראשו כיום הכנסתו לחופה (מחז' ויטרי תקה). וכן שני קרנות טליתו התלויין למטה לפניו אסור להניחם על כתיפיו ואם נפסקו רצועות סרבלו או לולאות שמכניס בהן ראשו מותר ללכת בכך לפי שהלולאות בטילות לסרבל (שבלי הלקט, שבת קז). מהר"י סג"ל לא הסיר המפות מעל השלחן כל השבת וכו' וגם בקיץ במנחה בבאו לפניו לחזור ההלכה לא הסירם אך פירס עליהם סרבל דלא יתלכלכו עם ספרי הבחורים (מהרי"ל, הלכ' שבת). שבת שאחרי פורים בכניסתו הבחורים הולכין לבית אחד רחוק מב"ה ולובשין שבת סרבל שקורין זייטי' מנטי"ל ומטרון בראש כל אחד (ספ' מנהגי וורמייזה, הוצ' עפשטין XXVII). ונשמט אחד משולי העורה שקורין פאו והיה נראה מתחת סרבלו (QGID, II, 33). — ומ"ר סַרְבָּלִים: אשרתא הקפה שנתן סרבלים2 באשראי לתת לו המעות לזמן קבוע (רש"י, גיט' יד.). ובשבת מותר ללבוש שני סרבלים מפני הצנה (מרדכי, שבת שנו). אותם המלבושים שהם סתומים למעלה ופרודות למטה ויש להן ד' כנפות כגון אלו הסרבלים של שבת שפותחין אותם למטה משני צדדיהם חייבים בציצית דד' כנפות כסותך מעליא הוא (הלבוש או"ח י ז). — וגם סַרְבָּלוֹת: מהר ולך לבית גנזי המלך וקח משם אחד מן סרבלותי של ארגמן טוב (חמדת הימים ב', בספור הנס, עט:). — ב) מין מכנסים, או נעלים, של עור, lederne Beinkleider oder Schuhe; pantalons ou souliers de cuir; leather trousers or shoes: כפיתו בסרבליהון אלו הסרבלין שברגליהון אין לך דבר נוח לישרף מן העור כיון שמריח מן האש מיד כווץ ואלו נכנסו לכבשן והעור עמהם ולא ניזוקו ריש ילמדנו, הובא בערוך ערך סרבל.