1, ש"ז, מ"ר סָרָבִים, —מְמָאֵן, מַמְרֶה, widerspenstig; récalcitrant; stubborn; rebellious: ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סָרָבִים2 וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב (יחזק' ב ו). — ואמר בן סירא:  איש כושל ונוקש בכל סרב ואבד תקוה ב"ס גני' מא ב. — ואמר המשורר:  וחזי כוכבים להודות סרבים ואינם קשבים וממוסר סרים וכחדו אל שדי באמרם כי יש די בארבע מוסדי אשר הם עקרים (רשב"ג, תחלת החכמה). — ומ"ר סָרָבוֹת, במשמ' קוצים מכאיבים, ובהשאלה עֹנש ופרענות: וחקיך לנגזלים שלומים ודיניך לכל גוזל סרבות3 (ר"ש הנגיד, דבריך) .  — וכתב סָרָבוֹת:  הר"ם ז"ל מטוליטולה חשב להשיגו בין המצרים על זה בכתב סרבות לפני ר' אהרן הכהן הגדול מלוניל (Brülls Jahrbuch.  IV, 8).