*, ש"ז, מ"ר סָרוֹקוֹת, סָרוֹקִים, סרוקין — מי שאומנתו סריקת צמר ובגדים וכדומ' Hechler, Wollkämmer; cardeur, peigneur; carder, woolcomber: שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמיי מה שהסדוק1 נותן בצמר פטור מן הדמיי (דמאי א ד, מדב"מ). י"א מוכים שהכובס מוציא הרי אלו שלו מה שהסרוק2 מוציא הרי אלו של בעל הבית (ב"ק י י). עור הכר עור הכסת מדרס עור הסרוק3 עור הסורק רבי אליעזר אומר מדרס וחכמים אומרים טמא מת (כלים כו ה). — ומ"ר: קנה מאזנים של סרוקות4 טמא מפני אנקליות (שם יב ב). כל שעיסקן עם הנשים לא יתייחדו עם הנשים כגון הסדרין והסרוקת5 וכו' (תוספת' קידוש' ה יד). כל שעסקיו עם הנשים סורו רע כגון הצרובים והסרוקין6 והנקורות וכו' (גמר' שם פב.).