*, סירוח, ש"ז, מ"ר סִרוּחים, סירוחין, — כמו סִרְחוֹן, ריח רע:  לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סירוחין והכל מחבקים אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר (רבי איבו, מד"ר ויק' יד).