°, ש"ז, מ"ר סְרָחִים, חטא ועון, — כמו סרחון, ואמר הפיטן:  סרח אשר עדף בשמך תחשב פרח ואז תשב לך בודדת (יהודה בן אבון, שיבה, שער השיר, ברודי 129).  החיש גאולה לשאר ישוב וכימי קדם תשיב ותשוב ולבית זבולך מלכי תשוב לקבץ נדוחי ולמחול סרחי נפשנו חכתה ליי' (סליח' שבת שובה, סמא"צ, תקלו:).