סֵרוּס

*, סירוס, ש"ז, מ"ר סֵרוּסִים, — א) שה"פ מן סֵרֵס Kastrierung; castration: מניין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל ובארצכם לא תעשו בכם לא תעשו (ר' חנינא, שבת קי:). בכולם עבד יוצא בהם לחירות רבי אומר אף הסירוס בן עזאי אומר אף הלשון (קידוש' כה.)סירוס דגיד היינו גוייה אלא לאו סירוס דבצים (שם). שבע מצוות נצטוו בני נח דינין וברכת השם וכו' רבי חידקא אומר אף על הסירוס (סנה' נו.). רומש מלא פרט לכלאים למשפחותיהם פרט לסירוס (ר' אייבו, מד"ר בראש' לד). — ובסהמ"א: סרוס חובת הגוף הוא וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ (רש"י, ויקר' כב כד). — ב) בהשאלה, תה"פ, בדלוג, abwechselnd; alternant, tour à tour; alternately: קראה (את מגלת אסתר) סרוגין יצא סרוסין1 לא יצא (מגיל' יח.). נוטל שלשה נחילין בסירוס2 (ב"ב פ).



1 [פרש ר"ח וז"ל: כגון שקורא פסוק ומניח פסוק וקורא פסוק שלישי וחוזר וקורא הפסוק השני שהניח, ע"כ.]

2 [הערוך גורס במסרס, ופרש רגמ"ה וז"ל: שלוקח המוכר נחיל ראשון והלוקח השני והמוכר שלישי והלוקח רביעי והמוכר חמישי, ע"כ.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים