°, סְתָוִיִּי, ת"ז, — של הַסְּתָיו: וכאשר תחול השמש בראש מאזנים יהיה השווי על תקופת תשרי ואחר כן אוחזת בהליכתה אל צד הדרום עד שתחול בראש הגדי ויהיה אז ההפך הסתוי (ר"י א"ת, ספ' השרש' לריב"ג, רוח). וכשהשמש מגעת לנקודת סרטן בקיץ נקרא עמידה קייצית וכו' ובסתיו כשמגעת לנקודת גדי בראשיתו אינה יכולה להתרחק עוד ממנו יותר ומתקרבת מידי יום ביום ונקרא עמידה סתוית (ר' שלמה בן אברהם אביגדור, אשפירא הקצר, סא.). הלכך תמצא מקום השמש האמצעי בהיפוך הקייצי צ"ג מעלות ט' חלקי' ובשיווי הסתווי צ"א מעלות י"א חלקים (ר"י הישראלי, יסו"ע, מב:). ויקרה למאדים חלוף מפני התנועה המתאחרת שיהיה תמיד בהיותו שם יותר רחוק מתכלית הצפונית רצוני שהוא יותר רחוק תמיד מההפוך הקייצי עד שיהיה לב מקום האריה בהפוך הסתווי (רלב"ג, מלחמ' ה' ב ט). והנה ירבה השעול בסתו ובאביב הסתוי (קאנון ג י ג א). ובעלת הצד רוב היותה בחורף ובסתו וכל שכן אחר אביב סתווי ותרבה כאביב הסתווי (שם ג י ד א).