*, ש"נ, כמו שְׂרָרוּת, — גְּדוּלָה, מִשְׂרָה: ואחרי מות הכהן הגדול ישוב (הרוצח אל ארץ אחותו) ולא לסררותו דברי ר"י ר"מ אומר ישוב לסררותו (ספרי במד' קס). הם אבדו אבל לא סררותם1 אבל נעשו תחתיהם שרים אחרים (תנחומ' קרח כג, בובר). — ובסהמ"א: ונימק סורו וכו' יש מפרשים רבות וגבהות של אש ושלהביות כעין סררות של אדם נימוקו ודועכו (ערוך ערך סר).