°, סוררות, ש"נ, — מדת הַסּוֹרֵר, מֶרֶד Widerspen-stigkeit; désobéissance; stubborness, rebelliousness: וכפרה סוררה אשר לא עלה עליה עול כי הוא סבת סוררותה וכן תרגמו יונתן ארי כתורא דאתפטים ובעט וגו' (ר"י בר' אנטולי, מלמד התלמיד', פט:). לפי שהוא זמן בעיטה וסוררות בעבור ימי הקיץ על האדם שהם ימי שלוח בני אדם בשדות וכרמים וגנות (שם קפב.). ולכן צריך האדם להתעורר מסוררותו ומבעיטתו עד שיעזוב דרכו שהיא רדיפת התאות (שם).