סְתָיו1, ש"ז, — ימות הגשמים בא"י, Winter, Regenzeit; hiver; saison des pluies; winter, rainy season: כי הנה הַסְּתָו2 עבר הגשם חלף הלך לו (שה"ש ב יא). —  ובמדר': דבר אחר כי הנה הסתיו עבר אילו מאתים ועשר שנים הגשם חלף הלך לו זה השיעבוד לא הוא הגשם לא הוא הסתיו (פסיק' רבת' טו).  וכן את מוצא באנשי ירושלם שהיו עושין להם ד' טכסים של בתים בכל שנה ניסן אייר וסיון עושין להם של שיש תמוז אב ואלול היו עושין להם בתים של זכוכית תשרי מרחשון וכסליו עושין להם של  עצי ארזים טבת שבט ואדר היו עושין של שנדלפן וכל כך למה מפני טרחותיו של סתיו (מדר' שה"ש, גרינהוט כד:).  הסתיו ששה חדשים ואין טרחות בו אלא כשהגשם יורד (ילק' שה"ש תתקפו). — ואמר המשורר: ישלם הסתו נדרו ויקים דברו לחבצלת עמקים (רשב"ג, ישלם הסתו).  עבי שחקים כשורים געו כי הסתיו זעף ופניו רעו (הוא, בימי יקותיאל, דוקעס).  אקוה לסתו כי הוא יכלם בקר רוח שלגים או רביבים (ראב"ע, למי אנוס, כהנא, א, יג).  וסתיו ימי חיי ועת החורף ישבית בגן עדני פרי ופרח ובשערי ימטיר כפור וקרח (ר"ע פרנסיס, מתק שפתים 87).  ענבים שמתבשלים בסתיו יינן חומץ (ר"ש, תרומ' יא ב).  ותקופת טבת היא קרה ולחה ונקראת בלשון הקדש סתו כי הנה הסתו עבר ובלשון לעז אינבייארנו וזמנה מט"ו לדיצימברו עד ט"ו למרצו (ר"מ בן חביב, פרוש' בחינ' עולם יג). — ובספרות החדשה במשמ' העונה שאחרי הקיץ: ,Herbst; automne; autumn והעת אשר במשך שלו יכלה החום מעט מעט והקור ימלא מקומו יכנה בשם סתיו (יאוועל, למודי הטבע, כז:).  קיץ וחרף בידך כל אלה תקצף והאלול הסתיו יקדמנו (יל"ג, שלהי קיטא, א, 121).