סָתַת

*, —  קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', *סִתֵּת, חצב אבן, רִבַּע, לִטֵּשׁ והחליק אותה, behauen, meisseln; tailler, cisler; to hew, chisel, polish: הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב (שבת יב א). מקווצין ומקפצין ומקטפין ומסתתין עד ראש השנה (תוספת' שביע' א יא)מסתתי1 אבנים מפסקי גפנים וכו' בזמן שבעל הבית מקפיד עליהם אסורין משום גזל (שם ב"ק יא יח). היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן (ר"ש בן אלעזר, אדר"נ ו). הממרח רטייה בשבת חייב משום ממחק והמסתת את האבן בשבת חייב משום מכה בפטיש (רב אשי משמיה דריב"ל, שבת עה:). גזל עצים ושיפן אבנים וסיתתן צמר וליבנן פשתן ונקהו משלם כשעת הגזלה (ב"ק צג:). מעשה בחסיד אחד וכו' מיד נעשה לו נס ונבקע לפניו הים וראה מלאכי השרת מסתתין בו מגלפין בו מסרגין בו (פסיק' דר"כ, עניה סוערה). לצור גבוה שהיה עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלין בו אמר להם המלך סתתו קימעה קימעה עד שתהא תבא השעה ואני מעבירו מן העולם (ר' סימאי, שם, שובה). אמרו פעם אחת ראה (ר' חנינא) אנשי עירו מעלים עולות ושלמים אמר כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום מה אעשה מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו ומצא שם אבן אחת יצא וסידקה וסתתה וכרכמה אמר הרי עלי להעלותה לירושלים וכו' (מד"ר שה"ש א). — ובסהמ"א: קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו הרי מקום ישיבתו מתטמא במדרס (רמב"ם, כלים כה ט). — ואמר הפיטן: הנה כאבן ביד המסתת ברצותו בודל וברצותו כותת כן אנו בידך מחיה ומותת (הנה כחומר, מחז' איטל' ב, רג.). צור מכשול סתתו בו לכבשו מלהמעילכם (אשחר, יוצ' שבת תשובה)סתתו אבן נגף לעמק שוה סורו טמא קראו כסיל המחבא כי חצר בנזק שוה הבה נתחכמה לו פן ירבה (יצחק הלוי, אל אלוה, סליח' ער"ה). מי יקצה בגבעות ומי יסתת בהרים ומי יפרק הויות ומי יתרץ שברים (החרישו, קינ').

— קל, °סָתַת, — כמו פִע': מה סופו של ארז זה באים וסותתין2 ומכתתין אותו ומסככין בו בתים (מחז' ויטרי תקלא)סתתני3 כאולת סמל לעבור ותרץ שם קדשך מחללת היא באש תשרף (מחז' איטל' ב, קד:).

— פֻע', °סֻתַּת, בינ' נק' מ"ר מְסֻתָּתוֹת, מסותתות, — שֶׁסִּתְּתוּ אותן: אבני גזית נפסלות ומסותתות (רש"י, מ"א ה לא).

— נִפע', °נִסְתַּת, — כמו פֻע': מקום שנהגו לבנות הכתלים המבדילין בחצרות או בגנות באבנים שאינם גזית לפי שלא נסתתו4 נקראו גויל (סמ"ג, מ"ע פב).



1 [כך בדפו' ובגמרא (ב"ק קיט:), ובהוצ' צוק"מ: מסותתי.]

2פרקי רבינו הקדוש יא, הוצ' גרינהוט, הלקוטי' ג פט) הגרסה: ומסתתין.]

3 [בדפו' מנֻקד כמו קל. ואולי צריך לנקד סִתַּתְנִי.]

4 [ואולי זה נִתפ' נִסַּתַּתּוּ.]