*, פ"י, הרס, נתץ, niederreissen, zerstören; détruire; to destroy, pull down: הבונה והסותר המכבה והמבעיר והמכה בפטיש (שבת ז ב).  הבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל ושבר את האבנים או שהזיק חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב (ב"ק ט ג).  הכותל והאילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל ונפלו בתוך הזמן פטור לאחר הזמן חייב (ב"מ י ד).  חומת העיר שנפרצה גודרין אותה גדרה ונפרצה אין גודרין אותה היתה סמוכה לספר סותרו ובונה כדרכו (תוספת' מו"ק א ז).  המצניע קוצים וסכוכיות בתוך כותל של חבירו ובא בעל הכותל וסתרו ובא אחר והוזק בהן הרי זה חייב (שם ב"ק ב ו).  אם יאמרו לך ילדים בנה בית המקדש אל תשמע להן ואם יאמרו לך זקנים סתור בית המקדש שמע להן (ר' שמע' בן אלע', שם ע"ז א יט).  שני זיזין זה על גב זה והפתח תחתיהן התחתון כל שהוא והעליון אפילו תוך שלשה נדבכות שהם שנים עשר טפחים שיעורו בפותח טפח סתר את התחתון או שהעדיף עליו שיעורו כל שהוא (שם אהיל' יד ח).  מיכן היה ר' יוחנן בן זכאי אומר אל תבהל לסתור במות גוים שלא תבנה בידך שלא תסתור של לבינים ויאמרו לך עשם של אבנים (קטע כ"י מכי' דרשב"י, JQR, 1903, 447).  היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן (ר"ש בן אלעזר, אדר"נ ו).  אם היה כותלו גוה' סותרו ובונהו ויסתור ולא יבנהו וכו' שאם אומר את לו שלא יבנה אף הוא אינו סותרו ונמצא בא לידי סכנה (ירוש' מו"ק א ד).  המצניע את הקוץ ואת הזכוכית לתוך כותלו של חבירו ובא בעל הכותל וסתרו והוזק בהן אחר חייב (שם ב"ק ג ג).  גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין1 (יומ' י.). — סתר את הַשֵׂעָר, התיר ופרע אותו: וכהן אוחז בבגדיה (של סוטה) אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבה וסותר את שערה (סוט' א ה).  ואם היה שערה נאה לא היה סותרו מפני פרחי כהונה (רבי יהודה, תוספת' שם א ז).  היא קילעה לו שערה לפיכך כהן סותר את שערה (מד"ר במד' ט).  אמר ירמיהו כשהייתי עולה לירושלים נטלתי עיני וראיתי אשה אחת יושבת בראש ההר [לבושיה] שחורים ושערה סתור צועקת מבקשת מי ינחמנה (פסיק' רבת', ויהי בעת שסרחה).  אני היא שאין לי שבעה בנים יצא אביהם למדינת הים עד שאני עולה ובוכה עליו הרי שניבא ואומר לי נפל הבית על שבעה בנייך והרגם איני יודע על מי אבכה ועל מי אסתור שעריי (שם.  סותרים שערות של כלות ומגלים פניהן של חתנים וכו' ואין חוששין משום דרכי האמורי (שמח' ח). — ובהשאלה, סָתַר את ספירת ימי נזירות, הרס אותה: מי שאמר הריני נזיר נטמא יום שלשים סותר את הכל רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה (נזיר ג ג).  זה הכלל שאמר ר' יהודה משום ר' אליעז' כל שניטמא ביום שראוי להביא קרבן יש לו לסתור סותר שלשים יום כל שניטמא ביום שאין ראוי להביא קרבן ואין לו לסתור לא סותר אלא שבעה חוץ מימי טומאתו (תוספת' שם ב יג).  ומה היין  שאינו סותר עשה בו ימים שלאחר נזירות כימים שבתוך נזירות עד הבאת קרבן טומאה שסותרת את הכל דין הוא שנעשה בו ימים וכו' (ספרי במד' לא). — ואת ספירת ימי זוב: הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בש"א סותר שני ימים שלפניו ובה"א לא סתר אלא יומו (זבי' א ב).  כל קרי מטמא בכהנים מותר בזב מותר בתשמיש המטה בימי גומרו ולא סותר אלא יומו (תוספת' שם, א ט).  לא לסותרו אמרתי אלא שלא יביא קרבן לא אמרתי שאינו זב לסתור זב הואיל לסתור לא אמרתי אלא שלא יביא קרבן (ירוש' מגיל' א י). — וכן סָתַר את הדין: כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין (סנה' ג ח).  מי שנגמר דינו וברח ובא לפני אותו בית דין אין סותרין את דינו ( מכות א י). — סָתַר ענין, הרס אותו, התנגד לו: א' בן דמא לפני ר' ישמע' משמע מוציא עדות ממון יהא מביא עדות נפשות א' לו ר' ישמעאל בן דמא סתרתו בני הרי הוא אומ' ואם לא יגיד ונשא עונו (תוספת' שבוע' ג ד).  זו מדה בתורה שני כתובים זה כנגד זה וסותרין זה על ידי זה עד שיתקיימו במקומן יבא כתוב שלישי ויכריע ביניהן (ר' עקיבא, מכי' בא ד).  מעשה לסתור חסורי מחסרי והכי קתני (ב"מ קב:). — וְסָתַר דברי פלוני: איזו היא מורא לא ישב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו (ספרא קדוש' א).  ברם זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דביו סותריו דברי תורה (רב, שבת יג:).  לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך אלא שדבריך סותרין זה את זה (שבת ל.).  כזה שהוא נותן חומץ על נתר וסותרו כך היו סותרים דברי תורה (רבי יהושע בר נחמיה, מד"ר איכה, פתי'). — ובסהמ"א: ואין אתה יכול למחות בידינו ולא לסתור את מעשינו (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת, הקד' 4).  אבל חולי הבא בידי שמים כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך (תוספ' ב"ק פה.).  ויש לו כמה ראיות לסתור אותה הדרך שתפסו (רמב"ם, טוען ונטען ג ב). — ובפרט בלשון המחקר, סָתַר ענין: ואם חבר באחד משניהם הקף כללי ובאחד הקף חלקיי הנה נקראים משפטים סתרים וזה הענין נקרא הסתירה ( מלות ההגיון ד).  והגזרות המקבילות חמשה מינים וכו' ומהם הסותרים והם אשר יתחבר באחת מהם חומה כלליית ובאחרת חומה חלקיית (כל מלאכת ההגיון י:).  הנה נקח סותרה ונחבר אליה הקדמה צודקת לא יסופ' באמתתה (שם כב:).  וראיתי מי שפירש כי לפי שנמצא בתורה הדבר הא' אסור ומותר כאשת אח שהיא אסורה והיבמה מותרת וכו' וכיוצא בזה ממה שיביא האדם לחשוב שאי אפשר שיהיו שני חלקי הסותר צודקים אמר שמשפטי ה' אמת והם צודקים יחד ההתר והאיסור (ר"י אלבו, העקר' א ח).  והנה יתחייבו לשני חלקי הסותר הרחקות עצומות (שם כד).  ולא יאמין כל מה שלא בא המופת על סותרו (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי יד, ד"ה לב יודע).  והוכיח זה מצד סותרו כי ידיעת ההפכים אחת (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה יד). — וסָתַר אותיות המסֻדרות בשביל הדפסה: דרך המדפיסים אחר גומרם כל דף ודף סותרים האותיות לסדר מהם דף אחר (פתחי תשובה, שו"ע חו"מ, שותפים קנח).

— נִפע', *נִסְתַּר, — שסָתְרוּ אותו: על מנת שלא תעלי באילן זה ועל מנת שלא תעלי בכותל זה נקצץ אילן ונסתר הכותל הרי זה גט ( תוספת' גיט' ז ז). — נִסְתְּרָה המכה, נבקעה ונחתכה: עלו בו צמחים מחמת המכה ונסתרה המכה חייב לרפאותו (ב"ק פה.).

— הִתפ', *הִסְתַּתֵּר, בינ' מִסְתַּתֵּר, כמו נִפע', —נהרס: תמן על ידי שלישי מלאכתו מתקיימת ברם הכא פחות מיכן מיסתתר הוא (ירוש' שבת יג א).