1 עי' עירוב' נג: גם שבת עז:, גם סגל §Gram, of Mischn. Heb. 41; הוא, יסודי הפוניטיקה העברית עמ' 18-16.

2 ברוב המקומות העתקה האות ע באות היונית ʼA או ʼE וכדומ': עפרון Ἐφϱών, ענה Ἀνά, אך בקצת שמות האות ע מָעתקה באות Γ γ, כן למשל עמורה Γομόϱϱα, רעואל ʼΡαγουήλ, עזה Γάξα, צוער Ζήγωϱ ועוד. וראיה לדבר שבהעתקה משֻנה זו של העין באלה השמות מבשמות זולתם התכונו המעתיקים להברת האות ע' غ שבערב' היא שקצת אלה השמות הגויים בלשון הערב' החיה כיום הזה באמת באות ע' غ ולא באות ع כמו ע'זה غزة. ומקצת מאלה השמות שאינם נהוגים בהלשון הערבית החיה יש בערב' שרש דומה לשרש השם העברי שאות הגרונית שלו היא ע' غ ולא ע ع כמו עמורה Γομόϱϱα, בערב' ע'מר غمر; צוער Ζήγωϱ, בערב' צע'ר صغر.

כל טענותיו של  Rud. Ruzicka- (Zeitschr. für Assyr. XXI, 293-340) מפני שלא בכל מקום שבהשרש הערבי יש ע' غ השם מעתק בתרגום השבעים באות γ, ולהפך בקצת שמות מעתקת האות ע באות γ אע"פ שבלשון הערב' אין שרש כזה באות ע', אינן מכריעות, יען בודאי שתי הלשונות האחיות, העברית והערבית, לא היו מסכימים בכל השרשים בענין שני הקולות ע וע' כמו שאינן מסכימות בשאר הקולות מעין זה, כמו ח וח', ובודאי קצת שרשים היו בעברית באות ע' מה שבער' באות ע וכל להפך. ובקצת שמות אפשר כי כבר נתמעך הקול ע' גם בדבור החי בעברית, ובקצת שמות נשתבשה ההברה בפי המתרגמים ביונית, ובקצתם כתבו על פי הסברה שלהם, אך עכ"פ זו ראיה שהברת הקול ע' היתה ידועה להם. והשערתו של רוזיקא, כי בהאות γ התכונו המתרגמים היונים להברת הקול ע ع הפשוטה, ומה שלא העתיקו בשאר השמות האות ע באות γ הוא מפני שכבר נתמעך בפי המתרגמים גם הקול ע ع ברוב המקומות והגוהו כמו א, אינה מתקבלת, יען הברת האות γ אינה דומה כלל להברת האות ע ع, ולמה נשמרה הברה זו דוקא בשמות לא מצויים אלה? ועוד, שהלא בזמן התרגום היוני היתה הברת העין בכל תקפה ביהודה, ואין לנו שום יסוד לחשב כי הברת היהודים במצרים היתה משֻנה בענין זה, ולו כך היו מזכירים גם אותם במקום שהזכירו את אנשי בית שאן. וכבר דחה Flashar, במאמרו (ZAW, XXVIII, 217), את כל דברי רוזיקא.

ומלבד כל זה מהלשון בעצמה נראה מציאות שני קולות של ע בעבר' לפנים. בקצת מלים בעבר' שצרוף האותיות בהשרש שלהן דומות, משמעותיהן מתחלפות, ואין אפשרות שנסתעפו כלן משרש אחד בעצמו מפני שאין ביניהן שום קרבה. ועל כרחנו אנו צריכים להניח כי נסתעפו משני שרשים מתחלפים, וההבדל ביניהם היה בהקול ע וע'. כך למשל שרש עלם שממנו נעלם, העלם, ושרש עלם שממנו עֶלֶם, שהוא בערב' ע'לם غلم, במשמ' כח ורתיחת הדם. אך מפני שבלשון הכנענית, לפחות בזמן שהמציאו הכנענים את האלף בית שלהם, כבר נתמזגו שני הקולות בקול אחד ולא הניחו אלא אות אחת ע, הסתפקו היהודים באות זו האחת לשני הקולות, כמו שהסתפקו באות ח אחת לשני הקולות ובאות ש אחת לשני הקולות. ובזמן המסורה כבר היו שני הקולות ממֻזגים גם בפי היהודים, ולכן לא עשו עין ימין ועין שמאל כמו שעשו באות שין. עד אימתי היה קול ע' עוד חי בפי היהודים אין לברר, אך בימי הירונימוס כבר כנראה פסקה הברה זו כליל, והעתק העתיק כבר את האות עין בכל מקום באות a הרומית, רק השם עמורה העתיק Gomora, והעיר ע"ז: sciendum quod g litteram in hebraico non habet sed scribitur per vocalem (de nom. henr.. Lag. Onom. I, 6).