שזו"נ, סמ' עַב, עָב, מ"ר עָבִים, עָבוֹת, סמ' עָבֵי, כנ' עָבָיו, — א) מה שמצֻמצם ומקֻבץ יחד, Dichtigkeit; épaisseur; thickness: עַב הענן: הנה אנכי בא אליך בְּעַב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך (שמות יט ט). — ובתלמ', אריג גס כמו לבד וכדומ': עב1 כסות ותכריך כסות מדרס עב ארגמן ותכריך ארגמן בית שמאי אומרים מדרס (כלים כו ו). העבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש (שם כח ח). אלו הן העבין ואלו הן הדקין כגון הבורסין וכו' הן העבין (תוספת' שם ב"ב ה יא). — °עַב הראֹשׁ, שם דג: עב הראש (דיקקאפף, הארדער) מראה גבו שחרחר ובטנו לבן ככסף בקוים שחורים לארכו משכנו בימי איראפא הדרומי (שיינהאק, תוה"א רמב). — ב) בכלל, קבוץ האדים המתנשאים מהמים שעל פני האדמה ומתקבצים בחלל האויר ומכסים פני הרקיע וכשמתקררים יֹרדות ארצה טפות טפות שהוא המטר2, Wolke; nuage; cloud: ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עָבִים נטפו מים (שפט' ה ד). וישת חשך סביבתיו סכות חשרת מים עָבֵי שחקים (ש"ב כב יב). ויאמר הנה עָב קטנה ככף איש עלה מים ויאמר עלה אמר אל אחאב אסר ורד ולא יעצרכה הגשם ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו עָבִים ורוח ויהי גשם גדול (מ"א יח מד-מה). ואשיתהו (את הכרם) בתה לא יזמר ולא יעדר וכו' ועל הֶעָבִים אצוה מהמטיר עליו מטר (ישע' ה ו). הנה יי' רכב על עָב קל ובא מצרים (שם יט א). אעלה על במתי עָב אדמה לאל עליון (שם יד יד). כחרב בציון שאון זרים תכניע חרב בצל עָב זמיר עריצים יענה (שם כה ה). מי אלה כְָעָב תעופינה שם ס ח. המקרה במים עליותיו השם עָבִים רכובו המהלך על כנפי רוח (תהל' קד ג). המכסה שמים בְּעָבִים המכין לארץ מטר (שם קמז ח). אם יעלה לשמים שיאו וראשו לְעָב יגיע כגללו לנצח יאבד (איוב כ ו-ז). עָבִים סתר לו ולא יראה וחוג שמים יתהלך (שם כב יד). צרר מים בְּעָבָיו ולא נבקע ענן תחתם (שם כו ח). אף אם יבין מפרשי עָב תשאות סכתו (שם לו כט). אף ברי יטריח עָב יפיץ ענן אורו (שם לז יא). התדע על מפלשי עָב מפלאות תמים דעים (שם יו). התרים לָעָב קולך ושפעת מים תכסך (שם לח לד). אם ימלאו הֶעָבִים גשם על הארץ יריקו (קהל' יא ג). שמר רוח לא יזרע וראה בְּעָבִים לא יקצור (שם ד). ושבו הֶעָבִים אחר הגשם (שם יב ב). — ומ"ר עָבוֹת: וכאור בקר יזרח שמש בקר לא עָבוֹת מנגה ממטר דשא מארץ (ש"ב כג ד). זרמו מים עָבוֹת קול נתנו שחקים אף חצציך יתהלכו (תהל' עז יח). — ואמר המשורר: מאורך ביומך ולילך יאירך אבל לא כשמש תכוסה בעבות שמח כי בשלה תאושר תבורך בכל הברכות אשר בה כתובות (ראב"ע, אצולה לפנים). — עָב טַל, משל לדבר נעים: כחם צח עלי אור כְּעָב טל בחם קציר (ישע' יח ד). — עָב מַלְקוֹשׁ, כמו"כ נעים: באור פני מלך חיים ורצונו כְּעָב מלקוש (משלי יו יה). — ומשל לדבר מתפזר על נקלה ולא נשאר ממנו כלום: מחיתי כָעָב פשעיך וכענן חטאותיך (ישע' מד כב). — ודבר עֹבר במהרה: תרדוף כרוח נדבתי וּכְעָב עברה ישעתי (איוב ל יה). — ואמר בן סירא: עשיר דובר הכל נסכתו ואת שכלו עד עב יגיעו (ב"ס גני' יג כג). שועת דל עבים חלפה ועד תגיע לא תנוח (שם לב כא). [נאה ר]צ[ונ]ו ב[ז]מן מצוקה כעב חזיזים בעת בצורת (שם כו). — ובתו"מ: חמשה שמות נקראו לו איד עב ענן נשיא חזיז וכו' עב שהוא מעב' את הרקיע3 (ירוש' תענ' ג ג). ועצר השמים מן העבים ומן הרוחות (ר' יוסף, בבלי שם ג:). תנא העבים והרוחות שניות4 למטר (שם). מים קשים עבים סובלים אותו עבים קשים רוח מפזרתן (ר"י, ב"ב י.). הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה (שם טז.). חיטין שירדו בעבים5 מהו (ר' זירא, מנח' סט:). העבים משמיעים את קול צינורותיהם לימים והימים משמיעין את קול צינורותיהן לתהומות וכו' והעבים שואבים מים מן התהומות (פדר"א ה). — נתקשרו, נתפזרו העבים: הכא בעבים שנתקשרו מערב יום טוב עסקינן (ר' יצחק, ערוב' מה:). בימי הורדוס המלך היו גשמים יורדים בלילות בשחרית נשבה הרוח נתפזרו העבים זרחה החמה נתנגבה הארץ (מד"ר ויקר' לה). — נתקשרו השמים בעבים: מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעיינות מים והותירו (אדר"נ ו). פעם אחת נתקשרו השמים בעבים וכו' ונתפזרו העבים וזרחה החמה (ברכ' כז:). ואותו היום תקופת תמוז היה נתקשרו שמים בעבים ונראה כעין קשת בענן (חגי' יד:). — ובסהמ"א: נתקשרו השמים בעב עבה אז טוב כי ירד גשם רב (רש"י, ברכ' נט.). קיטרי עבים מתקשרין וגשמים יורדין והוי כימות הגשמים (הוא, ר"ה ז:). — *וקשור, פזור עָבִים: הכל מודים כשהניחם (את הכלים תחת הצנור לקבל מי גשמים) בשעת קישור עבים טמאים בשעת פיזור עבים ד"ה טהורין לא נחלקו אלא שהניחם בשעת קישור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו (שבת טז:). — ואמר הפיטן: צורר מים פלאך במים עביך מים סובל מים (גנזי שכט' ג, דודסון 22). שמעו שחקים והאזיני חלד ניבי עדות עניו מקדם להביא בנים גדלתי ורוממתי עד עבי והם פשעו בי (שם 164). — ואמר המשורר: קנינך דבוק רגבים ואדים ועבים באונך ורגשת כרובים רצים ושבים בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך ארבע יסודות, שער השיר 19). ובהדבקו בסוף החדש עם החמה אם יהיה תלי ביניהם ועל קו אחד יעמדו שניהם אז יעמד הירח לפני השמש כעב שחורה ויסתיר מעין כל ראיה מאורה (רשב"ג, כתר מלכות). ירוו ארצכם עבי שחקים כמו לבי אשר ירוה מצוקיו (הוא, כאין נשאו). קמתי בגן נשף העת ילדת העב עלי חולה וישא אל אפי רוח ריח מחלים נפש חולה (רמב"ע, הגביר נכפלו באורך, שער השיר 73). ילד העב הניק הגן ותלמיו כאבק דק שחק עד כי שחקו פיות צציו העת בכו עיני שחק (שם 74). משכיל מפיו עב החכמה על כל צמא אט עופרת (הוא, מאל עילום, דיואן קנז, בודל'). כבר נהפך זמן לרע נאמן וטל עביו כמן (ר"י הלוי, פני אדם וצח, שער השיר 91). שמש בפניך וליל תפרשי על זהרו עבי קצותיך משי ורקמה הם כסות גופך אבל החן והיפי כסות עיניך (הוא, מה לך צביה, שם 92). עב תערף או יזלו עינים וברק שחקים או יקוד מעים (שלמה אבן אל מועלם, עב תערף, שם 130). אתמה לעבי טובך איך נכלאו (ר"י חריזי, תחכמונ' 514). שגיה היתה כי לא... דיו בקראי לי ענן חסדו ועבו וכו' (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' בידי שפירא). וגם ידו כמו עבים מריקים לרוות גיא וגם מדבר וציה (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 13). אלי קצין נדיב הלב אשר שם בני עמי לעם אחר קציניו אשר עביו בדולחים יריקיון ומטרון זהב אופיר ענניו (שם 19).