*, קל לא נמצא.

— *פִע', עִבֵֵּב, בינ' מְעַבֵּב, —  עשה שיהיה עב, עבָּה,  verdicken; épaissir; to thicken: ה' שמות נקראו לו עב אד ענן ונשיאים חזיז עב שהוא מעבב את הקרקע איד שהוא שובר אידן של בעלי שערים (מדר' בראש' יג).

— הִפע', הֶעֱבִיב, —  עשה עב וענן, כִּסָּה בענן, ואמר הפיטן: אף ברי אתת שם שר מטר להעביב ולהענין להריק להמטר (קליר, אף ברי, תפל' גשם). שעירים להרביב חזיזים להעביב (אפיק מען, שם). שערי רקיע בו מאורות התקיע וממנו זורחים במקומם להשקיע הפתחו לחנון ים למו הבקיע ותעל תפלתם פני מעביב רקיע (שערי שמים, סליח' ב, עי"ת).

— נִפע', °עתי' יִעַב, ייעב, —  נעשה עב ושָמֵן1: דרך השושנים הרגיל לאוכלן מצמתין גופו ולא ייעב לעולם וכו' המצמתין גופן ושדיהן ולא ייעבו ולא יהיו גסות (פרוש שה"ש למחבר בלתי ידוע, בספ' החג לשטינשנידר 173).