* 1, ת"ז, נק' עָבָה, מ"ר עָבִים, עָבוֹת, — מה שהוא עָב, מְעֻבֶּה, גַּס, קשה, הפך מן דק ורך, dicht, hart; épais, dur; thick, hard: נתערב קומצה בקומץ חברתה וכו', רבי יהודה אומר במנחת כהן משיח במנחת נסכים פסולה שזו בלילתה עבה וזו בלילתה רכה והן בולעות זו מזו (מנח' ג ב). אין אופין פת עבה בפסח דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וכמה פת עבה א"ר הונא טפח (פסח' לו:).— ובסהמ"א: שאני מיא דקלישי ויוצאת מכל עבריו ונכנסות בינו לבין הכלי אבל דם עב הוא (רש"י, יומ' נח.). ואין לחלק ולומר דשאני הכא לחומרא כלומר דקמחא שהוא מן שלקות שבלילתו רכה אסור אבל בעלמא שהוא עב והוי מעשה תנור אף שהיתה עיקר לא אזלינן לקולא (תוספ' ביצ' טז:). כשנשפך התבשיל של מקפה ופוסק מלשפוך העמוד סולד וחוזר לאחוריו מתוך שהתבשיל עב (הוא, נזיר נ:). מן המשובח שבחומר והעב שבו (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, ערך עבה). ומקצתם אפלים עבים כחתיכת העופרת המותכת באש (רש"ט פלקירא, מקור חיים לרשב"ג ב 27). הגופים העבים מונעים הגופים הדקים הזכים מלפגוש בהם האור השמשי (ר"י אבן לטיף, רב פעלים א.). ור' שמעון ברבי היה קולו עב שכן אמר לו רבי חייא בפרק הקורא את המגלה (יוחס' השלם א 52) . שהוא עץ עב וגדול ונקרא בדברי חז"ל מריש (ר"י אברבנאל, מ"א ז ו). ואם יזוב מהם דם עב בלא כאב זה ירפא מחלאי' רבי' ואין ראוי שיפסקנו (ר"מ אלדבי, ש"א נתיב ד, סו::). — ובדקדוק, אות, תנועה עָבָה: ודע כי תנועת החולם היא תנועת הקבוצה באות העבה בלשון הערב וכו' וע"כ נקראת הצירי בלשונינו קמץ קטן כי תנועתה עבה כתנועת הקמץ (ר' סעדיה אבן דנן, ספ' השרש', מלאכת השיר 8).