פעו"י, עֲבָדְךָ, עֲבָדוֹ, עֲבָדָהּ, עָבדְתָּ, עָבָדְתָּ, עֲבָדְתַּנִי, עֲבַדְתָּם, עָבַדְתִּי, עֲבַדְתִּיךָ, עָבְדוּ, עָבָדוּ, עֲבָדוּךָ, עֲבָדוּהוּ, עֲבָדֻהוּ, עֲבָדוּם, עֲבַדְתֶּם, עֹבֵד, עֹבְדִים, עוֹבְדִים, עֲבֹד, עֲבָד-, לַעֲבֹד, לַעֲבוֹד, מֵעֲבוֹד, עָבְדֶךָ, עָבְדוֹ, עָבְדָהּ, עָבְדָם, עָבְדֵנוּ, עֲבֹד, עָבְדֵהוּ, עִבְדוּ, עֲבֹדוּ, עִבְדֻהוּ, אֶעֱבֹד,-בוֹד, אֶעֱבָדְךָ, תַּעֲבֹד, תָָּעָבְדֵם, יַעֲבֹד, יַעַבְדֵנִי, יַעַבְדֶנּוּ, יַעַבְדֵם, נַעֲבֹד, נַעַבְדָה, נַעַבְדֶּךָּ, נַעַבְדֶנּוּ, נָעָבְדֵם, תַּעֲבֹדוּ, תַּעַבְדוּ, תַּעַבְדוּן, תַּעֲבֹדוּן, תַַּעַבְדוּם, יַעֲבֹדוּ, יַעַבְדוּ, יַעַבְדֻנִי, יַעַבְדוּנִי, יַעַבְדוּךָ, יַעַבְדוּהוּ, יַעַבְדֻהוּ, יַעַבְדוּם, —  א) עָבַד פלוני, עשה מלאכה בבית, בשדה, וכיוצא בזה, arbeiten; travailler; to work: ועתה לכו עִבְדוּ ותבן לא ינתן לכם שמות ה יח. ששת ימים תַּעֲבֹד ועשית כל מלאכתך שם כ ט. כי כהר פרצים יקום יי' כעמק בגבעון ירגז לעשות מעשהו זר מעשהו וְלַעֲבֹד עבדתו נכריה עבדתו ישע' כח כא. כי עולם שברתי עלך נתקתי מוסרותיך ותאמרי לא אֶעֱבוֹד ירמ' ב כ. ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עָבַד עליה יחזק' כט יח. פעלתו אשר עָבַד בה נתתי לו שם כ. — ובמשמ' עשה מלאכה בתמידות, זמן פחות או יותר ארוך, שֵׁרֵת, שִׁמֵּש, dienen; servir; to serve: וַיַעֲבֹד יעקב ברחל שבע שנים בראש' כט כ. וַיַעֲבֹד עמו עוד שבע שנים אחרות שם ל. הקרב את מטה לוי והעמדת אתו לפני אהרן הכהן ושרתו אתו ושמרו את משמרתו וכו' לַעֲבֹד את עבדת המשכן במד' ג ו-ז. ונשאו את יריעות המשכן וכו' ואת כל אשר יעשה להם וְעָבדוּ שם ד כה-כו. אלה פקודי משפחת הקהתי כל הָעֹבֵד באהל מועד שם לז. ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבדה ולא יַעֲבֹד עוד שם ח כה. וְעָבַד הלוי הוא את עבדת אהל מועד שם יח כג. ויברח יעקב שדה ארם וַיַּעֲבֹד ישראל באשה ובאשה שמר הוש' יב יג. — וְעָבַד את פלוני במשמ' זו, עשה מלאכתו: היאבה רים עָבְדֶךָ אם ילין על אבוסך איוב לט ט. — עָבַד את הָאֲדָמָה, עשה כל המלאכות הדרושות להמציא פרי תבואה מהאדמה, חרש וזרע וקצר וכיוצא במלאכות האלה, das Land Learbeiten; travailler la terre; to work the soil: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יי' אלהים על הארץ ואדם אין לַעֲבֹד את האדמה בראש' ב ה. וינחהו בגן עדן לְעָבְדָהּ ולשמרה שם יה. כי תַעֲבֹד את האדמה לא תסף תת כחה לך שם ד יב. וְעָבַדְתָּ לו את האדמה אתה ובניך ועבדיך והבאת והיה לבן אדניך לחם ואכלו ש"ב ט י. והנחתיו (את הגוי) על אדמתו נאם יי' וַעֲבָדָהּ וישב בה ירמ' כז יא. עֹבֵד אדמתו ישבע לחם משלי יב יא. — וְעָבַד כֶּרֶם: כרמים תטע וְעָבָדְתָּ ויין לא תשתה דבר' כח לט. — עָבַד את פלוני, עשה מלאכתו בבית או בשדה וכיוצא בזה: ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה וַעֲבַדְתַּנִי חנם בראש' כט יה. ויאמר (יעקב) אֶעֱבָדְךָ שבע שנים ברחל בתך הקטנה שם יח. הלא ברחל עָבַדְתִּי עמך  שם כה. אתה ידעת את אשר עֲבַדְתִּיךָ ואת אשר היה מקנך אתי שם ל כט. מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מֵעָבְדֵנוּ שמות יד ה. חדל ממנו וְנַעַבְדָה את את מצרים כי טוב לנו עֲבֹד את מצרים ממתנו במדבר שם יב. — עָבַד בפלוני, הכריח את פלוני שיעבד לו, שיעשה לו מלאכה מן המלאכות: את כל עבדתם אשר עָבְדוּ בהם (מצרים בישראל) בפרך שמות א יד. לא תַעֲבֹד בבכר שורך דבר' יה יט. הוי בנה ביתו בלא צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יַעֲבֹד חנם ופעלו לא יתן לו ירמ' כב יג. — ואמר בן סירא: אל תרע עבד עובד באמת וכן שכיר נותן נפשו ב"ס גני' ז כ. טוב עובד ויותר הון מ(מת)תכבד ו(ח)ס(ר) מזון שם י כז. — ובתו"מ: נודות הגויים גרורין מותרין חרשין וזפותין אסורין גוי עובדו וזופתו ישר' עומד על גביו כונס לתוכו יין ושמן ואינו חושש תוספת' ע"ז ד י. נתן כליו לכובס נכרי ובא ומצאו עובד בו בשבת אסור ירוש' שבת א ד. — ובפרט עשה עבודת המקדש: מאימתי (כהן קטן) כשר לעבודה משיביא שתי שערות אבל אחיו הכהנים אין מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן כ' חול' כד:. — ובינ' פעו' שעִבדו והכשירו אותו לאיזה תשמיש שהוא: עורות בין עבודין ובין שאין עבודין מותר לטלטלן בשבת שבת מט:. — °וקרקע עֲבוּדָה: כיצד בודק העשרים אמה שאמרנו חופר עד שהוא מגיע לסלע או לבתולה והיא הקרקע שנראית שאינה עבודה רמב"ם, טומא' מת ט ו. — ב) היה עֶבֶד לפלוני, קנין כספו או שבוי, Sklave sein; être esclave; to be a slave: כי תקנה עבד עברי שש שנים יַעֲבֹד ובשביעית יצא לחפשי חנם שמות כא ב. ורצע אדוניו את אזנו במרצע וְעֲבַדוֹ לעולם שם ו. וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך וכו' עד שנת היבל יַעֲבֹד עמך ויקר' כה לט-מ. כי משנה שכר שכיר עֲבָדְךָ שש שנים דבר' יה יח. — עָבַד בפלוני, הכריחו לַעֲבֹד עבודת עֶבֶד: וכי ימוך אחיך וכו' לא תַעֲבֹד בו עבדת עבד ויקר' כה לט. וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וכו' בהם תַּעֲבֹדוּ שם מה-מו. לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עֲבָד בם ביהודי אחיהו ירמ' לד ט. — ובתלמ': מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד בית הלל, גיט' ד ה. שהרי כמה שנים שלא עבדתונו גביהא בן פסיסא, סנה' נא.. — ג) עָבַד את פלוני, לפלוני, היה נכנע לו, היה פלוני אדון לו, מושל עליו: ורב יַעַבֹד צעיר בראש' כה כג. יַעַבְדוּךָ עמים וישתחוו לך לאמים שם כז כט. ועל חרבך תחיה ואת אחיך תַּעֲבֹד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך שם מ. שתים עשרה שנה עָבְדוּ את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו שם יד ד. וגם את הגוי אשר יַעֲבֹדוּ (זרעך) דן אנכי שם טו יד. כי תקרב אל עיר להלחם וכו' והיה כל העם הנמצא בה יהיו לך למס וַעֲבָדוּךָ דבר' כ י-יא. וְעָבַדְתָּ את איבך אשר ישלחנו יי' בך שם כח מח. וַיַעַבְדוּ בני ישראל את כושן רשעתים שמנה שנים שפט' ג ח. התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תַּעַבְדוּ לעברים כאשר עָבְדוּ לכם ש"א ד ט. ויעל נחש העמוני ויחן על יביש גלעד ויאמרו אנשי יביש אל נחש כרת לנו ברית וְנַעַבְדֶךָּ שם יא א. והייתם לנו (ישראל להפלשתים) לעבדים וַעֲבַדְתֶּם אתנו שם יז ט. וישלמו (בני עמון) את ישראל וַיַּעַבְדוּם ש"ב י ט. עם לא ידעתי יַעַבְדֻנִי שם כב מד. מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים מגשים מנחה וְעֹבְדִים את שלמה כל ימי חייו מ"א ה א. וימרד במלך אשור ולא עֲבָדוֹ מ"ב יח ז. ובא אשור במצרים ומצרים באשור וְעָבְדוּ מצרים את אשור ישע' יט כג. כן תַּעַבְדוּ זרים בארץ לא לכם ירמ' ה יט. וְעָבְדוּ הגוים האלה את מלך בבל שבעים שנה שם כה יא. והיה הגוי והממלכה אשר לא יַעַבְדוּ אתו את נבוכדנאצר מלך בבל ואת אשר לא יתן את צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על הגוי ההוא שם כז ח. והגוי אשר יביא את צוארו בעל מלך בבל וַעֲבָדוֹ והנחתיו על אדמתו שם יא. הביאו את צואריכם בעל מלך בבל וְעִבְדוּ אתו ועמו וחיו שם יב. על ברזל נתתי על צואר כל הגויים האלה לַעֲבֹד את נבוכדנצר מלך בבל וַעֲבָדֻהוּ  שם כח יד. — ובהשאלה, חַיַּת השדה: ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי וגם את חית השדה נתתי לו לְעָבְדוֹ שם כז ו. —  ובני המדינה את מלכם: ויאמר געל בן עבד מי אבימלך ומי שכם כי נַעַבְדֶנּוּ הלא בן ירבעל וזבל פקידו עִבְדוּ את אנשי חמור אבי שכם ומדוע נַעַבְדֶנּוּ אנחנו שפט' ט כח. הקל מעבדת אביך הקשה ומעלו הכבד אשר נתן עלינו וְנַעֲבְדֶךָּ מ"א יב ד. — ושר המלכות למלכו: והשנית למי אני אֶעֱבֹד הלא לפני בנו כאשר עָבַדְתִּי לפני אביך כן אהיה לפניך ש"ב יו יט . — עָבַד בפלוני בענין זה, הכריחו להיות נכנע לו: והיה כמלאות שבעים שנה אפקוד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאם יי' את עונם וכו' כי עָבְדוּ1 בם גם המה גוים רבים ירמ' כה יב-יד. והצלתים מיד הָעֹבְדִים בהם יחזק' לד כז. — ובהשאלה, במשמ' בִּטֵּל רצונו לפני פלוני, נתן לו מה שהוא מבקש: וידבר אליו (הזקנים לרחבעם) לאמר אם היום תהיה עבד לעם הזה וַעֲבַדְתָּם ועניתם ודברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים מ"א יב ז. — ד) עָבַד אלהים, האמין בו ושמר תורתו ועשה מצוותיו, הביא לו קרבן: בהוציאך את העם ממצרים תַּעַבְדוּן את האלהים על ההר הזה שמות ג יב; גם שם ד כג; שם ז יו. וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לַעֲבֹד את יי' אלהינו ואנחנו לא נדע מה נַעֲבֹד את יי' עד באנו שמה שם י כו. והיה כי יביאך יי' אל ארץ הכנעני וכו' ארץ זבת חלב ודבש וְעָבַדְתָּ את העבדה הזאת בחדש הזה שם יג ה. לא תשתחוה להם ולא תָעָבְדֵם2 כי אנכי יי' אלהיך וכו' שם כ ה; גם שם כג כד; שם כה; שם לג. ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח וכו' ונדחת והשתחוית להם וַעֲבַדְתָּם דבר' ד יט; גם שם ה ט; שם י יב; שם כ; שם יא יג; שם יו. ובא האות והמופת אשר דבר אליך (הנביא) לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם וְנָעָבְדֵם3 שם יג ג; גם שם יז ג. לבלתי בוא בגוים האלה הנשארים האלה אתכם ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תַעַבְדוּם ולא תשתחוו להם יהוש' כג ז; גם שם כב כז; שם כד ב; שם יד; שם טו; שם יט; שם לא. ויעשו בני ישראל את הרע בעיני יי' וַיַּעַבְדוּ את הבעלים שפט' ב יא; גם שם יג; שם י ו; שם יג; שם יו. ויאמר שמואל אל כל בית ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל יי' וכו' והכינו לבבכם אל יי' וְעִבְדֻהוּ לבדו  ויצל אתכם מיד פלשתים ש"א ז ג; גם שם כו יט. כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם לאמר אם ישוב ישבני יי' ירושלם וְעָבַדְתִּי את יי' ש"ב יה ח. ויקבץ יהוא את כל העם ויאמר אלהם אחאב עָבַד את הבעל מעט יהוא יַעַבְדֶנּוּ הרבה מ"ב י יח; גם שם יז לג; שם לה; שם מא. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עֲבָדוּם ואשר הלכו  אחריהם וכו' לא יאספו ולא יקברו ירמ' ח ב; גם שם יו יא. ואתם בית ישראל כה אמר אדני יי' איש גלוליו לכו עֲבֹדוּ ואחר אם אינכם שמעים אלי וכו' כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם אדני יי' שם יַעַבְדֻנִי כל בית ישראל יחזק' כ לט-מ. כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' לְעָבְדוֹ שכם אחד צפנ' ג ט. זרע יַעַבְדְנּוּ יספר לאדני לדור תהל' כב לא. מה שדי כי נַעַבְדֵנּוּ ומה נועיל כי נפגע בו איוב כא יה. ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך וְעָבְדֵהוּ בלב שלם ובנפש חפצה דהי"א כח ט. — ובתלמ': העובד עבודת כוכבים אחד העובד ואחד המזבח וכו' סנה' ז ו. האיך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים שם י. הגוים העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהם אסורין ע"ז ג ה. אלו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים שם ד ז. האומר בואו ועבדוני רבי מאיר מחייב סנה' סא.. אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר ע"ז מה:. דמות יונה מצאו להן בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה רב. נחמן בר יצחק, חול' ו.. — ובסהמ"א: ובא רב אשי ופורק שני התקפות האלה ואמ' כי העבודה תלויה בדעת הכהן העובדה גנזי שכט' ב, גינצבורג 136. וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וכו' כלומר שמא תשוט בעין לבך וכו' ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן רמב"ם, עכו"ם ב א. 

— הִפע', הֶעֱבִיד, הֶעֱבַדְתַּנִי, הֶעֱבַדְתִּיךָ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ, מַעֲבִדִים, הַעֲבֵד, וַיַּעֲבֵד, יַעֲבִדוּ — הֶעֱבִיד את פלוני עשה שֶיַעֲבֹד עבודת עֶבֶד וכדומ': וַיַּעֲבִדוּ מצרים את בני ישראל בפרך שמות א יג. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מַעֲבִדִים אותם שם ו ה. ושש מאות מנצחים לְהַעֲבִיד את העם דהי"ב ב יז. — ואת החַיִּל וכדומ': בן אדם נבוכדראצר מלך בבל הֶעֱבִיד את חילו עבדה גדולה אל צור יחזק' כט יח. וְהֶעֱבִיד את פלוני במשמ' הטיל עליו משא כבד: לא הֶעֱבַדְתִּיךּ במנחה ולא הוגעתיך בלבונה וכו' אך הֶעֱבַדְתַּנִי בחטאותיך הוגעתני בעונותיך ישע' מג כג-כד. — הֶעֱבִיד את העם, את אויבו, שיהי' נכנע לו: וְהַעֲבַדְתִּיךָ את אויבך בארץ לא ידעת ירמ' יז ד. — וְלַעֲבֹד את יי': ויסר יאשיהו את כל התעבות מכל הארצות אשר לבני ישראל וַיַּעֲבֵד את כל הנמצא  בישראל דהי"ב לד לג. — ואמר המשורר: ומתי אוכלה אצא לחפשי וחסדך יעבידני לדורות ר"י הלוי, התמיר בזקונים. ואמר בדוניס הפלוסוף אבדת הדעת מן היצר והתאוה כי הדעת ימליכך על הזמן והתאוה תעבידך לזמן ר"י זבארה, שעשוע', דודסון 92. — ואמר הפיטן: גוי מעבידים נעצב גוי קדוש לא נעצב גברו גאולים על מצב גואל וקדוש בם נצב גנזי שכט' ג, דודסון 32. גדע קרני ועול מעבידי איכה אשא לבדי שם 155.

— פֻע', עֻבַּד, עֻבַּד בבהמה, שהכרחה הבהמה לעבד בשדה וכדומ': ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא עֻבַּד בה אשר לא משכה בעל דבר' כא ג. — והאדם, עֻבַּד בו עבודה: ביום הניח יי' לך מעצבך ומרגזך ומן העבודה הקשה אשר עֻבַּד בך ישע' יד ג. — ואמר המליץ: זרעך יעונה ויעובד ארבע מאות רסע"ג, השג' על חוי הבלכי, דודסון 66. — והקב"ה אינו מקפח את שכר הכלבים לפסול את הספר המעובד בצואתם לא יפה הם עושים ולא יתכן כלל ליראי שמים ראב"ן הירחי, שו"ת, כה, ורטהימר.

— נפע', נֶעֱבַד,-בָד, נֶעֱבַדְתֶּם, יֵעָבֵד, תֵּעָבֵד, — נֶעֱבַד בהאדמה שחרשוה וזרעו בה וכיוצא בזה: נחל איתן אשר לא יַעָבֵד בו ולא יזרע דבר' כא ד. — וְנֶעֱבְדָה האדמה, שחרשוה וזרעוה וכו': ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו וכו' ופניתי אליכם וְנֶעֱבַדְתֶּם ונזרעתם יחזק' לו ה-ט. והארץ הנשמה תֵּעָבֵד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר שם לד. — וְנֶעֱבַד האדם, השדה, נהיה עֶבֶד לו, היה אנוס לעבדו כמו עֶבֶד: מלך לשדה נֶעֱבָד קהל' ה ח. — ובתלמ', במשמ' נעשה: רובע ונרבע שנעבדה בהן עבירה אינו דין שאסורין לגבי מזבח תמור' כח.. נעבדה בהן עבירה על פי עד אחד או על פי הבעלין מנין שם. — וְעוֹרוֹת: היכה באחר ידו בנייר בפינקס בעורות שאין נעבדין ובטומוס של שטרות שבידיו נותן ארבע מאות זוז תוספת' ב"ק ט לא. המר בתמורה שהקדושה חלה על בעלת מום קבוע ואינה יוצאה לחולין להגזז ולהעבד תמור' ב ג. — ובינ', שעבדו אותו בתור אלהות: כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין אחת בשנה ר' מאיר, ע"ז ג א. הנרבע והמוקצה והנעבד אתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר תוספת' בכור' ז ז. יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה רמי בר חמא, ע"ז מו:. — ואמר המשורר: כי תעביד אנשי אמונה רק לכל נוכל נלוז דרך נעבדת רמב"ע, דיואן מה בודל'. השחיר לבבי יד זמן שמו נעבד לכל מצחק ולפידים אך שערות ראשי מאד שנו מיקוד נדוד נוער ולפידים הוא, התרשיש ה נב. השלכו ביאר כל הילודים וכל האבות בפרך נעבדים ראב"ע, אותות אל. — ובמשמ' עֶבֶד: אמרתי הקשיבו נכבדים כי פשעו בנו הנעבדים החיות עם עופות נצמדים ועמהם הדגים נאחדים וילכו אל מלך השדים הוא, אל בוראי, כהנא. והיה בתוכם נשיא ונכבד וכל איש לאהבתו נעבד ר"י זבארה, שעשוע', דודסון 7 . שהיו חושבים כי בקבלתם עבודת המלך המוצלח או החכם ההוא עליהם כבר עשו בזה נחת רוח למזל המטיב בהשפעתו לנעבד ההוא ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי ב נד, סג..

— פִע', *עִבֵּד, עִבֵּד את העור, השיר את השער וְיִבֵּשׁ אותו עד שיהא ראוי לכתיבה או לעשות ממנו כלים וכדומ',(hides) gerben; tanner; to dress: הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבדו והמוחקו וכו' הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת שבת ז ב. ס"ת שכתבתי לפלוני גוילין שלו לא עיבדתין לשמן גיט' נד:. — ובסהמ"א: חמשה איסורין אחד שלא עיבדן בעפצי ואחד שלא עיבדן לשם ספר תורה גנזי שכט' ב, גינצבורג 140. ולא היו להם סופרים שהיה בידם הלכה למעשה באיזה צד מעבדין את העורות ובאיזה צד כותבין ספרי תורות וכו' שם 143. ואם גוֹי מעבדן וישראל עומד על גביו ומסייעו מסייע זה יש בו ממש רבנו תם, הלכ' ס"ת יב, גנזי ירושלם. וישיר את השער שלהן במה שירצה ולעבדן במלח וקמח ועפצא שם יג. אם המעבר עיבדן לשם ספרים אחדים ונמלך עליהן אחר כך וכתב עליהן ספר תורה או מכרן לכתוב בהן ספר תורה פסולין שבלי הלקט, ענין תפלה לא. — °ובמשמ' סִדר ונתן צורה לחֹמר ספרותי, השתמשו בו בדבור ובספרות החדשה.

— הִתפ', *הִתְעַבֵּד, נִתְעַבֵּד, — כמו נִפע', נעשה: בעל מום שלא נתעבדה בו עבירה פסול לגבי מזבח תמור' כח.. חורש בשור וחמור יוכיח שנתעבדה בהם עבירה ומותר לגבי מזבח שם. — ובינ' במשמ' שעבדו בו לאלהות: ואעשה כן גם אני יש כן לעבודה ויש כן למתעביד מכאן אמרו בדבר שמקריב אותו לגבי מזבח ואין מקריבים אותו לע"ז אם הקריב אותו לע"ז חייב ספרי דבר' פא. — ובסהמ"א, נִתְעַבֵּד העור, שעִבדו אותו: לא ישטחנו (את העור) במקום דריסת הרגלים שזהו צורך עבוד שמתעבד ע"י דריסה רש"י, ביצ' י.. היה (העור) עשוי בקמח ועדיין לא נתעבד בעפצה שיעורו כדי לכתוב עליו את הגט רמב"ם, שבת יח יד. — °וכמו קל, הכריח את פלוני לעבוד: בזה הוזהרנו שלא יתעבד אדם בחבירו עבודה קשה ספ' אורחת צדיקים, שער האכזריות כד..

— הָפע', °הָעֳבַד,  שעשו אותו לעֵבד, ואמר המשורר: הנה העבד הבן שנתתו תמול גביר ונותו ביד כל צרר והיתה לך דביר ר"י הלוי, יה למיחלים, שער השיר 108.