ש"ז, עָבֶד, עַבְדִּי, עַבְדֶּךָ, עַבְדְּךָ, עַבְדּוֹ, מ"ר עֲבָדִים, עֲבָדִם, סמ' עַבְדֵי, כנ' עֲבָדַי, עֲבָדֶיךָ, עֲבָדָיו, עֲבָדֶיהָ, עַבְדֵיכֶם, עַבְדֵיהֶם, — א) גבר שהוא קנינו של איזה אדם ועֹשה את עבודתו, מקביל לְאָמָה, שפחה, Sklave, Knecht, Diener; esclave, serviteur; slave, servant: ולאברם היטיב בעבורה (בעבור שרה) ויהי לו צאן ובקר וחמורים וַעֲבָדִים ושפחות ואתנת וגמלים  במקור נדפס 'ויהי וגמלים לו צאן...' (בראש' יב יו). ויאמר אברהם אל עַבְדּוֹ זקן ביתו המשל בכל אשר לו (שם כד ב; גם שם לב ו; שם מא יב). למה נמות לעיניך וכו' קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עֲבָדִים לפרעה (שם מז יט). הירא את דבר יי' מעבדי פרעה הניס את עֲבָדָיו ואת מקנהו אל הבתים (שמות ט כ). וכל עֶבֶד איש מקנת כסף ומלתה אתו אז יאכל בו (בפסח) (שם יב מד; גם שם כ י; שם כא ב). כי עֲבָדַי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עָבֶד (ויקר' כה מב; שם מד; שם נה). וזכרת כי עֶבֶד היית בארץ מצרים (דבר' ה יה; גם שם ו כא; שם יה יה; שם כג יו; כח סח). ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי היום רבו עֲבָדִים המתפרצים איש מפני אדניו (ש"א כה י). ולמפיבשת בן קטן ושמו מיכא וכל מושב בית ציבא עֲבָדִים למפיבשת (ש"ב ט יב). ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה אל אכיש לבקש את עֲבָדָיו וילך שמעי ויבא את עֲבָדָיו מגת (מ"א ב מ). והיה כעם ככהן כְָּעֶבֶד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר (ישע' כד ב). הַעֶבֶד ישראל אם יליד בית הוא מדוע היה  לבז (ירמ' ב יד). בן יכבד אב וְעֶבֶד אדניו (מלא' א ו). הנה כעיני עֲבָדִים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל יי' אלהינו (תהל' קכג ב). עכר ביתו ינחל רוח וְעֶבֶד אויל לחכם לב (משלי יא כט). טוב נקלה וְעֶבֶד לו ממתכבד וחסר לחם (שם יב ט; גם שם יד לה; שם יז ב; שם כב ז; שם כט יט; שם כא; שם ל י; שם כב). אם אמאס משפט עַבְדִּי ואמתי ברבם עמדי (איוב לא יג). עֲבָדִים משלו בנו פרק אין מידם (איכ' ה ח). ראיתי עֲבָדִים על סוסים ושרים הלכים כַּעֲבָדִים על הארץ (קהל' י ז). הנה אנחנו היום עֲבָדִים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עֲבָדִים עליה (נחמ' ט לו). ולששן עֶבֶד מצרי ושמו ירחע (דהי"א ב לד). — עֶבֶד עֲבָדִים, היותר שפל שבעבדים: ויאמר ארור כנען עֶבֶד עֲבָדִים יהיה לאחיו (בראש' ט כה). — עֶבֶד עוֹלָם: ולקחת את המרצע ונתתה באזנו ובדלת והיה לך עֶבֶד עולם ואף לאמתך תעשה כן (דבר' יה יז). ויאמן אכיש בדוד לאמר הבאש הבאיש בעמו בישראל והיה לי לְעֶבֶד עולם (ש"א כז יב). היכרת ברית עמך תקחנו לְעֶבֶד עולם (איוב מ כח). — בית עֲבָדִים, כנוי למצרים: אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עֲבָדִים (שמות כ ב; גם שם יג ג; שם יד). השמר לך פן תשכח את יי' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עֲבָדִים (דבר' ו יב; גם שם ז ח; שם ח יד; שם יג ו; שם יא). וישלח יי' איש נביא אל בני ישראל ויאמר להם וכו' אנכי העליתי אתכם מארץ מצרים ואוציא אתכם מבית עֲבָדִים (שפט' ו ח). כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עֲבָדִים פדיתיך (מיכ' ו ד). — ב) עֶבֶד למלך, שר וכדומ', נתין המשֻעבד לו: והוכח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עַבְדֵי אבימלך (בראש' כא כה). ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אלהם אתם ראיתם את כל אשר עשה יי' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עֲבָדָיו ולכל ארצו (דבר' כט א). ויעמד (גלית) ויקרא על מערכות ישראל ויאמר להם למה תצאו לערך מלחמה הלוא אנכי הפלשתי ואתם עֲבָדִים לשאול ברו לכם איש וירד אלי אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעֲבָדִים ואם אני אוכל לו והכתיו והייתם לנו לַעֲבָדִים ועבדתם אותנו (ש"א יז ח-ט). ותהי מואב לדוד לַעֲבָדִים נשאי מנחה (ש"ב ח ב). — ובפרט שרים העֹמדים לפני המלך ומשרתים אותו: ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו אתו כל עַבְדֵי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים (בראש' נ ז). ויאמרו עַבְדֵי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש (שמות י ז). ויאמרו עַבְדֵי שאול אליו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך (ש"א יו יה). ויבאו עַבְדֵי דוד ארץ בני עמון (ש"ב י ב). וגם באו עַבְדֵי המלך לברך את אדנינו המלך דוד (מ"א א מז). ויבא הספר אל מלך ישראל לאמר ועתה כבוא הספר הזה אליך הנה שלחתי אליך את נעמן עַבְדִּי ואספתו מצרעתו (מ"ב ה ו). ויאמרו עַבְדֵי המלך אשר בשער המלך למרדכי (אסת' ג ג). — ובמשמ' אנשי חילו: ויצא אבנר בן נר וְעַבְדֵי איש בשת בן שאול ממחנים גבעונה ויואב בן צרויה וְעַבְדֵי דוד יצאו ויפגשום על ברכת גבעון יחדו (ש"ב ב יב-יג; גם שם ח ז; שם יט ז; שם כ ו). ויאמר המלך להם קחו את עַבְדֵי אדניכם והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אתו אל גחון (מ"א א לג). — ג) עֶבֶד יי', העֹבד אותו ושׁמר את מצותיו: כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמולך ועתה שא נא לפשע עַבְדֵי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו (בראש' נ יז). כי עֲבָדַי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים (ויקר' כה מב). הרנינו גוים עמו כי דם עֲבָדָיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו (דבר' לב מג). ויאמר יי' אלהי ישראל אין כמוך אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שמר הברית והחסד לַעֲבָדֶיךָ ההלכים לפניך בכל לבם (מ"א ח כג). והכיתה את בית אחאב אדניך ונקמתי את דמי עֲבָדַי הנביאים ודמי כל עַבְדֵי יי' מיד איזבל (מ"ב ט ז). כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עַבְדֵי יי' וצדקתם מאתי נאם יי' (ישע' נד יז; גם שם סג יז; סה שם ח; שם טו; שם סו יד). פדה יי' נפש עֲבָדָיו ולא יאשמו כל החסים בו (תהל' לד כג). נתנו את נבלת עֲבָדֶיךָ מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ (שם עט ב). ותֹאר למלאכים: הן בַּעֲבָדָיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה (איוב ד יח). ותֹאר לצדיקים ידועים, כמו האבות: זכר לאברהם ליצחק ולישראל עֲבָדֶיךָ אשר נשבעת להם בך (שמות לב יג). — ואברהם: וירא אליו יי' בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עַבְדִּי (בראש' כו כד). — יצחק: והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לְעַבְדְּךָ ליצחק (שם כד יד). — יעקב: כה אמר אדני יי' בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לְעַבְדִּי ליעקב (יחזק' כח כה). זרע ישראל עַבְדּוֹ בני יעקב בחיריו (דהי"א יו יג). — ורגיל למשה: ויראו העם את יי' ויאמינו ביי' ובמשה עַבְדּוֹ (שמות יד לא). לא כן עַבְדִּי משה בכל ביתי נאמן הוא (במד' יב ז). וימת שם משה עֶבֶד יי' בארץ מואב על פי יי' (דבר' לד ה). כאשר צוה יי' את משה עַבְדּוֹ כן צוה משה את יהושע (יהוש' יא יה). זכרו תורת משה עַבְדִּי אשר צויתי אותו בחרב על כל ישראל חקים ומשפטים (מלא' ג כב). — גם יהושע: ויהי אחרי הדברים האלה וימת יהושע בן נון עֶבֶד יי' בן מאה ועשר שנים (יהוש' כד כט). — כלב: וְעַבְדִּי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה (במד' יד כד). — ואיוב: ויאמר יי' אל השטן השמת לבך על עַבְדִּי  איוב כי אין כמהו בארץ איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע (איוב א ח). ויאמר יי' אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך כי לא דברתם אלי נכונה כְּעַבְדִּי איוב (שם מ"ב ז). — דוד: ועתה עשו כי יי' אמר אל דוד לאמר ביד דוד עַבְדִּי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל איביהם (ש"ב ג יח). ויאמר שלמה אתה עשית עם עַבְדְּךָ דוד אבי חסד גדול כאשר הלך לפניך באמת ובצדקה ובישרת לבב עמך (מ"א ג ו). בעבור דוד עַבְדְּךָ אל תשב פני משיחך (תהל' קלב י). — אליקים: והיה ביום ההוא וקראתי לְעַבְדִּי לאליקים בן חלקיהו (ישע' כב כ). — חזקיהו: ועוד דברו עבדיו על יי' האלהים ועל חזקיהו עַבְדּוֹ (דהי"ב לב יו). — זרבבל: ביום ההוא נאם יי' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עַבְדִּי נאם יי' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). — צמח: שמע נא יהושע הכהן הגדול אתה ורעיך הישבים לפניך כי אנשי מופת המה כי הנני מביא את עַבְדִּי צמח (זכר' ג ח). — ותֹאר לנביאים: והכיתה את בית אחאב אדניך ונקמתי את דמי עֲבָדַי הנביאים (מ"ב ט ז). עד אשר הסיר יי' את ישראל מעל פניו כאשר דבר ביד כל עֲבָדָיו הנביאים (שם יז כג). מקים דבר עַבְדּוֹ ועצת מלאכיו ישלים (ישע' מד כו). מי בכם ירא יי' שמע בקול עַבְדּוֹ אשר הלך חשכים ואין נגה לו יבטח בשם יי' וישען באלהיו (שם נ י). למן היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את כל עֲבָדַי הנביאים יום השכם ושלח (ירמ' ז כה). ושלח יי' אליכם את כל עֲבָדָיו הנביאים השכם ושלח ולא שמעתם (שם כה ד). כה אמר אדני יי' האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עֲבָדַי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אתך עליהם (יחזק' לח יז). כי לא יעשה אדני יי' דבר כי אם גלה סודו אל עֲבָדָיו הנביאים (עמו' ג ז). אך דברי וחקי אשר צויתי את עֲבָדַי הנביאים הלוא השיגו אבתיכם (זכר' א ו). ולא שמענו בקול יי' אלהינו ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עֲבָדָיו הנביאים (דני' ט י). — וכן אחיהו: ויקברו אתו ויספדו לו כל ישראל כדבר יי' אשר דבר ביד עַבְדּוֹ אחיהו הנביא (מ"א יד יח). — אליהו: ויאמר דבר יי' הוא אשר דבר ביד עַבְדּוֹ אליהו התשבי לאמר (מ"ב ט לו). — יונה: הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר יי' אלהי ישראל אשר דִבר ביד עַבְדּוֹ יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר (שם יד כה). — ישעיהו: ויאמר יי' כאשר הלך עַבְדִּי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש (ישע' כ ג). — וגם נבוכדנאצר המוציא לפֹעַל פקודת יי': הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון נאם יי' ואל נבוכדראצר מלך בבל עַבְדִּי והביאתים על הארץ הזאת ועל ישביה ועל כל הגוים האלה סביב (ירמ' כה ט; גם שם כז ו; שם מג י). — ותֹאר לעם ישראל: ואתה ישראל עַבְדִּי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך ואמר לך עַבְדִּי אתה בחרתיך ולא מאסתיך (ישע' מא ח-ט). מי עור כי אם עַבְדִּי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשלם ועור כְּעֶבֶד יי' (שם מב יט; גם שם מג י; שם מד א-ב; שם כא; שם מה ד; שם מח כ; שם מט ג; שם נב יג; שם נג יא[1]). ואתה אל תירא עַבְדִּי יעקב נאם יי' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק (ירמ' ל י). — ד) עַבְדְּךָ, דבור של כבוד לפני גדול: כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עַבְדְּךָ יעקב עם לבן גרתי (בראש' לב ה). ויאמר עַבְדְּךָ אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי (שם מד כז). ויקרא לכל בני המלך וכו' ולשלמה עַבְדְּךָ לא קרא (מ"א א יט). — ובפרט דבור של הכנעה למדבר בעדו במשמ' אני: ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עַבְדְּךָ (בראש' יח ג). ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אדם עליו עַבְדְּךָ ילך ונלחם עם הפלשתי הזה (ש"א יז לב; גם שם כ ז-ח; שם כז ה). ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עַבְדְּךָ (מ"א ב לח). — וכן עַבְדּוֹ: ויאמר למה זה אדני רדף אחרי עַבְדּוֹ כי מה עשיתי ומה בידי רעה ועתה ישמע נא אדני המלך את דברי עַבְדּוֹ (ש"א כו יח-יט). ויפל יואב על פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך ויאמר יואב היום ידע עַבְדְּךָ כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר עשה המלך את דבר עַבְדּוֹ[2] (ש"ב יד כב). ויאמר ארונה מדוע בא אדני המלך אל עַבְדּוֹ ויאמר דוד לקנות מעמך את הגרן (שם כד כא). ויגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית את עַבְדּוֹ בחרב (מ"א א נא). — ומ"ר: ויאמרו אליו לא אדני וַעֲבָדֶיךָ באו לשבר אכל כלנו בני איש אחד נחנו כנים אנחנו לא היו עֲבָדֶיךָ מרגלים (בראש' מ"ב י-יא). אדני שאל את עֲבָדָיו לאמר היש לכם אב או אח (שם מד יט). ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל רבשקה דבר נא אל עֲבָדֶיךָ ארמית כי שמעים אנחנו ואל תדבר יהודית באזני העם אשר על החומה (ישע' לו יא). — ובפרט בתפלה לפני יי': ויאמר משה אל יי' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עַבְדֶּךָ כי כבד פה וכבד לשון אנכי (שמות ד י). ויאמר משה אל יי' למה הרעת לְעַבְדְּךָ ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי (במד' יא יא). ויצמא מאד ויקרא אל יי' ויאמר אתה נתת ביד עַבְדְּךָ את התשועה הגדולה הזאת (שפט' יה יח). ויאמר עלי לשמואל לך שכב והיה אם יקרא אליך ואמרת דבר יי' כי שמע עַבְדֶּךָ (ש"א ג ט). ותקטן עוד זאת בעיניך אדני יי' ותדבר גם אל בית עַבְדְּךָ למרחוק (ש"ב ז יט). ועתה יי' אלהי אתה המלכת את עַבְדְּךָ תחת דוד אבי ואנכי נער קטן לא אדע צאת ובא (מ"א ג ז). גם עַבְדְּךָ נזהר בהם בשמרם עקב רב (תהל' יט יב). ועתה שמע אלהינו אל תפלת עַבְדְּךָ ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם (דני' ט יז). — ואמר בן סירא: עבד משכיל חורים יעבדו ...ס...א יתאונן (ב"ס גני' י כה). — ובתו"מ: עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וכו' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה (קידוש' א ב-ג). ממזר שנשא שפחה הולד עבד שחררו נמצא בן חורין רבי אליעזר אומר הרי זה עבד ממזר (שם ג יג). אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא (על מנת) לקבל פרס (אנטיגנוס איש סוכו, אבו' א ג). האו' תנו נכסיי לפלוני ופלוני עבדיי לא זכו בנכסים ולא קנו עצמן בני חורין (תוספת' ב"ב ט י). משל הדיוט אומר עבד מלך מלך הדבק לשחוור וישתחוו לך (ספרי דבר' ו). יוצא העבד בחותם שבצאורו אבל לא בחותם שבכסותו (שמואל, שבת נח.). כלום יש עבד שנותן שלםו לרבו (ריב"ל, שם פט.). כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים (ריב"ז, קידוש' כב:). אם עושה אדם עצמו כעבד  לאדמה ישבע לחם (א"ל, סנה' נח:). לאחד שבא ליקח עבד אמר לאדוניו העבד הזה שאת' מוכר קאקריסין הוא או קאלוחסין הוא א"ל קטקריסין הוא ועל זה אני מוכרו וכו' א"ל מרי היאך לקחת אותי בעבד  טוב או בעבד  רע א"ל בעבד  רע א"ל בעבד  רע אתה לקחתני ותבקשני עבד  טוב (ר' יהודה בר שלום בשם ר' יהודה בר סימון בשם ר' לוי בן פרטא, מד"ר שמות מג). — ומשל: רוב עבדים גאים (אבא שאול, ירוש' קידוש' ד יא). אל תאמין בעבד עד ששה עשר דור (ר'יוחנן, שם הוריות ג ז). — ובסהמ"א: ואומר הערב כי העבד מחומר אדוניו קורץ וישמעני אדוניו ולשונו עלי חרץ (ר"י זבארה, שעשוע' יא, דודסון 128). נתתי אל עבדי זרת בקש אמה (עמנ' מחב' כ). אין המלכים מלכים ברצון בלבד אלא בטבע וכמו כן העבדים עבדים בטבע בתחלה (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 68). — ובהשאלה, ואמר המשורר: איך תהי נראה כאישים אשר המה בבור יגון שקועים ומה תירא ומה ירך לבבך והימים עבדים לך ידעים (ר"ש הנגיד, דבריך בתוך לבי). אוילים עבדי בטנם ואחרי עיניהם הלכים (קטע כ"י גני' 439, 1904, JQR., XVI). אמרו עבד תבל וחלילה להיות אדוניה עבדיה מה נעמה תבל והיא עץ טוב לו נתנה לנו מגדיה (קטע כ"י גני', העתק' שפירא). ודע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם (ראב"ע, במד' ו ז). עבד התאוה יותר מדוכא ומעונה מעבד בני אדם (ר"י חריזי, מוסר' הפילוסופ' ב יא, 42). עבד התאוות יותר שפל מהעבד  הנעבד (משלי חכמים פו). והפושע בו (במוסר) נטרד ואבד מן העולם הבא והם הנקראים עבדים אסירי יצרם ועבדי תאוותם (ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ב טו). — °ובמשקל השיר, שוא וחטף, בהבדל מן התנועות[3]: אמנם המשוררים יש להם דרך אחרת כי התנועות אצלם ג' מינים המין האחד הוא ז' תנועות וקורין אותן מלכים והן החולם וכו' והמין הב' הוא ב' תנועות שלפעמים יקראו מלכים ולפעמים יקראו עבדים והן השורק וכו' והשורק אשר תקרא עבד היא השורק הבאה לפני האותיות השפתיות (ר' סעד' אבן דנאן, מלאכ' השיר, ניבויאר 4). ולא זה בלבד כי גם במלכים ובעבדים יזהרו מאד המשוררים ולא ישימו כי אם עבד תחת עבד ומלך תחת מלך (ר"מ אבן חביב, מרפא לשון, ו.). וכל שיא שאיננו שקול במלכים ועבדים בז יבוזו לו להקת המשוררים (שם ו:).