*, עיבוד, ש"ז, —  א) שה"פ מן עִבֵּד, עֲבֹדַת העור: המעבדו מה עיבוד היה במשכן שהיו משרטטין בעורות (ירוש' שבת ז ג). — ובסהמ"א: אטו מליחה לאו צורך עיבוד הוא (רש"י, שבת עה:).  שיהא הקלף מתוקן בעפצים בשעת עיבודו שעושים אותו שחור ושוב אין אדם עושה בה מחק (הוא, גיט' יא.). וכבר ביררתי ענייני העיבוד ומלאכתו והטעמים אלו בשאלה שנשאלתי בעניין הגויל והקלף (הלכ' ס"ת, גנזי מצרים, אדלר 18). הא למדת שהעבוד (של עור בצואת כלבים) ההוא טוב מאד מכל שאר העבודים דאי לא תימא הכי מאי האי דקאמר זכו ומי יודע שבאותו עבוד מעבדין כלל (ראב"ן הירחי, שו"ת כה, ורטהימר). נבאר עתה כי אין כל אדם חייב לחזור על כל סיבה מסיבות הטרף כי הסבות רבות מהן נקלות שטרחם מעט וכו' ומהן סבות יש בהן יגיעה וטורח בעבוד העורות וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבטחון ג). — ובהשאלה, *עִבּוּד אוכלין: האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד רבא אמר אין עיבוד באוכלין (שבת עה:). —  ובסהמ"א: דהוי עבוד (מליחת הבשר) אוכלין בעלמא ומשום שמחת יום טוב התירו (תוספ' ביצ' יז:). —  ב) °שה"פ מן עבד ד), עֲבֹדה: והיה טועה (אחאב) בעבוד אלילים אם בהכניסו אמצעי בינו ובין השם יתברך ואם בהיותו חושב שהשם יתברך משגיח על הטובים והדבקים בו כאליהו (ר"י אלבו, העקרים א יד).