*, עיבור, ש"ז, שה"פ מן עִבֵּר, ― א) פרשת העִבּוּר: ההולך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה ואומר הושע את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור1 ויהיו צרכיהם לפניך בא"י ש"ת (ר' יהושע, ברכ' ד ד). ― ב) עִבּוּר דין, עברה על הדין והצדק: לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב"ה שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה מי גרם לו כך אלא עיבור הדין שעבר על אחרים (מד"ר שמות ל). לפי שהפסוק [אומר] (האומר) עצתי תקום וכל חפצי אעשה מי ששומע את הפסוק הזה אומר שמא יש עיבור דין למעלה אמר ר' תנחומא בר אבא מהו וכל חפצי אעשה שאינו חפץ לחייב שום בריה (תנחו' תזריע ט). ― ג) עִבּוּר צוּרָה, העברת הצורה, קלקול בשר הקרבן: משום הכי בעי עיבור צורה שמא יבוא אליהו ויטהרנה (פסח' לד). אפילו פיגול טעון עיבור צורה (תנא דבי רבה בר אבוה, שם לד:). ― ד) עבור של אשה, התעברותה, הריון, Schwangerschaft; grossesse; pregnancy: וימי עבורה מצטרפין בתוך ימי מיניקותה (ר' יוסי, תוספת' נדה א י). עיקר עיבורה של דינה זכר היה מאחר שנתפללה לה רחל נעשית נקבה (ר' יהודה בן פזי בשם דבית ינאי, ירוש' ברכ' ט ה). ימי עיבורה וימי מינקותה מצטרפין לשלש עונות (שם נדה א ג). עצבונך זה צער גידול בנים והרונך זה צער העיבור2 (ר' יצחק בר אבדימי, עירוב' ק:). גדול ב' שנים שנה של עיבורה של מלכה ושנה של עיבורה של יסכה (מד"ר בראש' לח). מתחילת עיבורו שלמואב לא היה לשם זנות אלא לשם שמים (ר' חנינא בר פפא, שם נא, תיאוד'). ז' דברים מכוסים מבני אדם ואלו הם יום המיתה ויום הנחמה ועומק הדין ובמה הוא משתכר ומה בלבו של חברו ומה בעיבורה של אשה ומלכות זו של אדום אימתי נופלת (שם קהל', אם ימלאו). ― ומ"ר: ל"ש אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובות (ימתין עשר שנים לאשתו ואם לא תלד יוציא) אבל בדורות האחרונים ששנותיה' מועטות שתי שנים ומחצה כנגד שלשה עיבורים (ר"י בריה דרב שמואל בר שילת, יבמ' סד:). ― ובסהמ"א: עברתו עיבורו הריון שלו (רש"י, ישע' טז ו). ― *ובהשאלה, לעץ פרי: חרוב זה משעשת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה וימי עיבורו שלש שנים (בכור' ח.). ― °וְעִבּוּר נשמה: רשע ורע לו הוא רשע שלא היה לו עיבור נשמה כמדובר ולכן רע לו (ר' אליהו, שבט מוסר נב). ― ה) *עִבּוּר של עיר, בליטה של עיר ותוספת עד שבעים אמה מחוצה לה: הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום (עירוב' ז ה). הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה (נדר' ז ה). מהו ליתן עיבור לעיבור מלתא דרבי שמעון בן יוחאי אמרה כן נותנין עיבור לעיבור (ירוש' עירוב' ה א). בעיבורה (של יריחו) היה (יהושע) (ר' יודן בר שלום, שם נדר' ז ו). והשובת במדינה אפי' היא גדולה כאנטיוכיא מהלך את כולה ועיבורה וחוץ מעיבורה אלפים אמה ומהו עיבורה החנויות והפונדקיות שחוץ למדינה על הדרך (תנחו' במד' ט, בובר). ― ובסהמ"א: ויהי בהיות יהושע ביריחו בגבול יריחו ומכאן סמכו ז"ל שעבורה של עיר דינו כעיר שהרי יהושע לא היה בתוך העיר (רד"ק, יהוש' ה יג). כל אדם שדר בעיר יכול לילך בשבת או ביו"ט מעבור העיר כגון שיש לה בית או נפש או גשר שיש בהן בית דירה או כל דומיהן ונקרא על שם אותה העיר מחשבין אותה שתהא ישיבתה מיושבת עד אותה העיבור היוצא ולכך נקרא עיבורה של עיר שעושין אותה כמין אשה מעוברת שכריסה בולט מן בעובר שבמעיה (ר"י ברצלוני, הלכ' עירובי תחומין, ספ' העתים 62). ― ו) עִבּוּר הַחֹדֶשׁ, תוספת של יום אחד לחדש3, intercalation: עיבור החודש בשלשה (סנה' א ב). אחד אומר בשנים בחודש ואחד אומר בשלשה בחודש עדותן קיימת שזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע בעיבורו של חודש (שם ה ג). אכל בחבורת מצוה אכל בעיבור החודש אכל מעשר שני בירושלים וכו' אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין (שם ח ב). ― אור, לילי, יום עִבּוּר: אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו ואימתי משיאין לאור עיבורו (ר"ה כב:). אין עצרת חלה אלא ביום הנף ואין ר"ה חלה אלא או ביום הנף או לאור עיבורו (ערכ' ט:). ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובלילי עיבורו לא נראה וקיבלן רבן גמליאל (ר"ה ב ח). אין משיאין לילי זמנו אלא לילי עיבורו (ירוש' שם ב א). קידוש ביום עיבור בשלשה (סנה' י:). ― וכן עִבּוּר שנה, תוספת של חֹדש לשנה: [ומה] חדש אין תוספת עבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף (מכי' בא ב). עד מתי שואלין עד שתגיע זמנה של רביעה וכו' אם היתה השנה מעוברת נותנין לה עיבורה (תוספת' תענ' א ב). קידוש החודש ועיבור שנה בשלשה דברי ר' מאיר וכחמ' אומ' עיבור שנה בשלשה מתחילין בחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה (שם סנה' ב א). לקידוש החדש מתחילין מן הגדול לעיבור השנה מתחילין מן הצד (ירוש' ר"ה ב ו). אמר הרי השנה מקודשת בעיבורה (שם). כמה עיבור שנה שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר חדש (שם בבלי, יט). והעיבור נכנס להשוות ימות שנות החמה עם ימות שנות הלבנה והחמה (פדר"א ז). ― ובסהמ"א: הלא תראה [כ]דבריך מחסרי דעה שמועד יתנהג בעיבור השנים ובעיבור יום זמנו בעיבור שנים ובחשבון מולד לבנה (מספרי הלכה של הקראים הקדמונים, גנזי שכטר ב, גינצבורג 457). ואנחנו יודעים כי מבראשונה ומימים שהיה בית המקדש קיים לא היה עבור השנה תלוי לקבוע אדר ואדר אלא בחכמי ארץ ישראל לפי שהעבור תלוי באביב ובפירות האילן וכוח בן מאיר, JQR, NS, V, 546. —  וחדש הָעִבּוּר, החדש השלשה עשר:  מעשה בציפורי וכו' ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני ר' יוסי ואמרו יחלק את חדש העבור ב"מ ח ח. מה תLל נציב אחד אשר בארץ הוי אומר זה חודש העיבור תוספת' ב"ב ב י. —  שנת הָעִבּוּר, שנה מעֻברת:  והלבנה מהלכת לאחרי' וטלה מתחיל לשרת לפניה בלילה וכן המזלות משרתין אחריו כדרכן וכן עד שנת מחזור הקטן עד שנת העיבור פדר"א ז. —  ובסהמ"א:  בכן יום השבת בחרי אף ענה ספר חג המצותכבשיו בשנה ויותר ממאה כבשיו לי למנה ובשנת העבור אודיף עוד שמונה ראב"ע, שירי ריב, כהנא א, 122. — סוֹד הָעִבּוּר, החשבון הסודיי שעל פיו היו מעברים את החדש והשנה: א"ל אבא אבוה דרבי שמלאי לשמואל ידע מר האי מלתא דתניא בסוד העבור נולד קודם חצות או נולד אחר חצות (ר"ה כ:). אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה וכו' וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה (פדר"א ח). ― ובסהמ"א: בזמן שהיתה סנדרי גדולה בארץ יהודה היה להן לעבר את השנים כאשר הם רואין אם במסורת שיש בידינו בסוד העיבור ואם בזולתה (תשו' הגאו' הרכבי שנה). ואף מי שבדאו מתחילה וכתבו לא היה יודע בסוד העיבור בין ימינו לשמאלו (וכוח בן מאיר, JQR, NS, V 550). ― ואמר המשורר: אלהים תן עזרה לאברהם בן עזרא היה עמו תמיד אשר תקן חבור בסוד העבור למבין עם תלמיד (ראב"ע, ספ' העבור, הקדמ' מק"נ). ועי' ערך סוֹד. ― חשבון העִבּוּר: קחה לך החבור בחשבון העיבור אשר סודו נסתם (ראב"ח הנשיא, שיר בראש ספ' העבור). ― וחכמת הָעִבּוּר: החדש הזה לכם ראש חדשים על הדמיון לא נסתפק העם רצה לומר חדשי המצרים שהיו ביניהם או חדשי הכשדים שהיו עם אברהם באור כשדים או רצה חדשי השמש או חדשי הירח או שני הירח בתחבולות יסכימם עם שני השמש כאשר בחכמת העבור (ר"י א"ת, הכוזרי ג לה). אמרתי אשאלך בחכמת העבור אשר נפלינו בה מכל האומות ואם אינה ממנין החכמות (ר"י בן זבארה, שעשוע', דודסון 118). ומחכמת העבור אשר צריך אליה כל יחיד וצבור מה ידע (שם 133). ― ואמר המשורר: ועניין כפרחים ומעשה פתוחים מכסים כירחים בענת עבורם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). ― ואמר הפיטן: רגלים לישב זמנים לחשב בעבור איך לישב וסוד מה להקשיב (אבי כל, יוצ' פרש' החדש). עבור מעברים לשמרו במועדו (אדון, שם). ― *ומ"ר עִבּוּרִים, עיבורין: באחד בניסן ראש השנה לחדשים ועיבורין ולתרומת שקלים (ר"ה ז.). העיד ר' יהושע בן לוי משום קהלא קדישא דירושלים על שני אדרים שמקדשין אותן ביום עיבוריהן (שם יט:). היה הקב"ה יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים ומקדש את השנים (פסיק' רבת', החדש).  ומה אם האשה הזו ע"י שפרשה שנים שלשה ימים התורה קורא אותה נדה אנו שפורשנו מבית חיינו ומבית קדשינו ותפארתנו כמה ימים וכמה שנים כמה קיצים וכמה עיבורים על אחת כמה וכמה (מד"ר ויקר' יט). אין הרים וגבעות האמורין כאן אלא קצים ועיבורין מדלג על החשבונות ועל הקצים ועיבורין (רבי יהודה, שם שה"ש, קול דודי). ― ובסהמ"א: והיה כל החשבונות מתחשבים לפני הק' עד שנברא אדם ומסר לו בגן עדן חשבון ימים ולילות שנים וחדשים תקופות ומחזורות ועיבורים שנא' זה ספר תולדות אדם (סעדיאנה, שכטר 93). ואם יהיו החדשים של עיבורים שלמים בידך (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, הקד' VII). העבורים קבעו עבור בשנה השלישית אחר שנתים וחצי בעבור שהתחברו מיתרון שנת החמה על שנת הלבנה (ראב"ע, ספ' העבור, מק"נ, ג:). ― ואמר הפיטן: ובתשע מאות עבורים עדיו עברת והיום הורית לעם אשר בחרת (רבות עשית, יוצ' פרש' החדש). חשבון מחזור חמה ולבנה שבעה עבורים בם נמנה זה לתשעה עשר וזה לעשרים ושמונה (גנזי שכט' ג, דודסון 114). ― °ומ"ר עִבּוּרִיּוֹת, עבריות: ודבר זה מפורש בירוש' פסחים ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שצריכין בדיקה וכו' עד שהן אוכלים שם בעבריות ובראשי-חדשים פירוש בעבור השנה ובקידוש החדש (תשו' הגאו' ליק קה).