*, עוברה, עֻבֶּרֶת, עוברת, — ש"נ, — מעֻבֶּרֶת1, הרה,  Schwangere; enceinte; pregnent: עוברה2 שהריחה (מאכל ביוה"כ) מאכילין אותה עד שתשוב נפשה (יומ' ח ה). חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ובו' ומביאים נשים עוברות3 ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן (פרה ג ב). עברות ומניקות מתענות תשעה באב ויום הכיפ' ושלש תעניות שניות של ציבור (תוספת' תענ' ג (ב) ב). באותה שעה אמר (רבי) אי לכם חיות שבארץ ישראל אי לכם עוברות שבארץ ישראל (ירוש' כתוב' יב ג). האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו (גיט' כג:). עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה (יומ' פב.). כיצד תולות (נשים הישנות במטה אחת את הדם שנמצא בה) זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה וכו' היו שתיהן עוברות וכו' (נדה ס:). כל אותן י"ג שנה שהיה חושש רבי את שיניו לא הפילה עוברה בארץ ישראל ולא  נצטערה יולדת (ר' יוסי בר אבין, מד"ר בראש' לג). לאשה עוברת שנחבשה בבית האסורין ילדה שם בן גדל אותו הילד עבר המלך לפני בית האסורין התחיל אותו ילד לצווח אדוני המלך למה אני חבוש בבית האסורים אמר לו המלך בחטייה של אמך אתה נתון כאן (ר' לוי, שם דבר' ט). — ובסהמ"א: העוברת שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד (שו"ע חו"מ, חובל תכה). — ואמר הפיטן: כעברה המליטה בטרם יבוא חבל (אדיר ונאה, יוצ' שבת אחר שבוע'). — ועי' עוד עֶבְרָה.