ש"נ, סמ' עֶבְרַת, כנ' עֶבְרָתִי, עברָתֶךָ, עֶבְרָתוֹ, מ"ר עֲבָרוֹת, סמ' עֶבְרוֹת, עַבְרוֹת,— כּעס, זַעַם, חֲרוֹן אף  Zorn; colére; fury: ארור אפם כי עז ועֶבְרָתָם כי קשתה (בראש' מט ז). הנה יום יי' בא אכזרי וְעֶבְרָה וחרון אף לשום הארץ לשמה וחטאיה ישמיד ממנה (ישע' יג ט). מכה עמים בְּעֶבְרָה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך (שם יד ו). שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו וְעֶבְרָתוֹ לא כן בדיו (שם יו ו). היו שרי יהודה במסיגי גבול עליהם אשפוך כמים עֶבְרָתִי (הוש' ה י). אתן לך מלך באפי ואקח בְּעֶבְרָתִי (שם יג יא). כה אמר יי' על שלשה פשעי דמשק ועל ארבעה לא אשיבנו על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו ויטרף לעד אפו וְעֶבְרָתו שמרה נצח (עמו' א יא). הבנהרים חרה יי' אם בנהרים אפך אם בים עֶבְרָתֶךָ כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה (חבק' ג ח). ישלח בם חרון אפו עֶבְרָה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים (תהל' עח מט). אספת כל עֶבְרָתֶךָ השיבות מחרון אפך (שם פה ד). כי כל ימינו פנו בְּעֶבְרָתֶךָ (שם צ ט). מי יודע עז אפך וכיראתך עֶבְרָתֶךָ (שם יא). רצון מלך לעבד משכיל ועֶבְרָתוֹ תהיה מביש (משלי יד לה). בלע יי' וכו' הרס בְּעֶבְרָתוֹ מבצרי בת יהודה (איכ' ב ב). — עֶבְרַת יי': בְּעֶבְרַת יי' צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש (ישע' ט יח). על כן שמים ארגיז ותרעש הארץ ממקומה בְּעֶברַת יי' צבאות וביום חרון אפו (שם יג יג). — עֶבְרַת זָדוֹן: זד יהיר לץ שמו עושה בְּעֶבְרַת זדון (משלי כא כד).—  עַם עֶבְרָה: בגוי חנף אשלחנו ועל עם עֶבְרָתִי אצונו לשלל שלל ולבז בז (ישע' י ו). — דוֹר עֶבְרָה: גזי נזרך והשליכי ושאי על שפים קנה כי מאס יי' ויטש את דור עֶבְרָתוֹ (ירמ' ז כט). — אֵשׁ עֶבְרָה: ושפכתי עליך זעמי באש עֶבְרָתִי אפיח עליך ונתתיך ביד אנשים בֹערים חרשי משחית (יחזק' כא לו; גם שם כב כא; שם לא; שם לח יט). — שֵׁבֶט עֶבְרָה: זורע עולה יקצור און ושבט עֶבְרָתוֹ1 יכלה (משלי כב ח). אני הגבר ראה עני בשבט עֶבְרָתוֹ (איכ' ג א). — יוֹם עֶבְרָה: יום עֶבְרָה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שאה ומשואה יום חשך ואפלה יום ענן וערפל (צפנ' א יה). לא יועיל הון ביום עֶבְרָה וצדקה תציל ממות (משלי יא ד). — ואמר בן סירא: אל תבטח על נכסי שקר כי לא יועילו ביום עֶבְרָה (ב"ס גני' ה ח). יום עֶבְרַת יי': כספם וזהבם לא יועילו ביום עֶבְרַת יי' נפשם לא יַשבעו ומעיהם לא ימלאו (יחזק' ז יט). גם כספם גם זהבם לא יוכל להצילם ביום עֶבְרַת יי' ובאש קנאתו תאכל כל הארץ (צפנ' א יח). — ומ"ר, יום עֲבָרוֹת: כי ליום איד וחשך רע ליום עֲבָרוֹת יובלו (איוב כא ל). — ובסמ': קומה יי' באפך הנשא בְּעַבְרוֹת צוררי ועורה אלי משפט צוית (תהל' ז ז). הפץ עֶברוֹת אפך וראה כל גאה והשפילהו (איוב מ יא). — ובתו"מ" אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה יהיו כל צרכיהם לפניך (רב חסדא בשם מר עוקבא, ברכ'  כט:). שהיא (גבורת גשמים) אוספת את העברה שנא' אספת כל עברתך (מד"ר בראש' יג). ד"א פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נתחטא עלי נתמלא עלי עברה כאשה עוברת (שם שה"ש, פתחתי אני). באותה שעה נתמלא הקב"ה בעברה עליו (רב שמלאי, תנחו' ואתחנן ו). — ואמר המשורר: נמחו במבול לטהר ארץ לא מטוהרה היא נח נמלט מעברה ויצא בשלום ותשורה (ראב"ע, אחד רבה אמונתך). — ומ"ר, ואמר הפיטן: שונאי תוכחות ומוסר פורעים עברות יובלו וברגז שבעים (אמתי שמו יוצ' ב שבוע').אויל מוכן לעברות מה לכהן בקברות (ירדה להציל, יוצ' שבה"ג).