ש"ז, מ"ר עֲגָבִים, — א) אהבה ותאוה לְהִזְדַּוְּגוּת בין זכר לנקבה, Liebesverlangen; amour sensuel; sensous love: ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו כי עֲגָבִים בפיהם וכו' והנך להם כשיר עֲגָבִים יפה קול ומטיב נגן (יחזק' לג לא-לב). —  ואמר הפיטן: ויהי לאבל כנור ושיר ועגב הקודרים ברנה ותודה התהלך בשגב (תשוב תרחמנו, סליח' לצו"ג). זכור סבב צקלג ונגב עמלק יושב בארץ הנגב פגרו טוב רואי מנשף בעגב (זכור, יוצ' פרש' זכור). וההפרש בין ידיד לאהוב היא אהבת החשק והעגב לא כאהבת נשים כי היא אהבת מסוגלה ונקראת ידידות הנפש (ר' שלמה ב"ר שמואל, ספ' המליצה, בכר 16). — ושירי עֲגָבִים, שירת עגבים, ואמר המשורר: אי ישן מחדש גילים אי שירת עגבים כל דם נאסר לאצילים בלתי דם ענבים (ראב"ע, אי ישן). כל א' וא' מרבה רננים ושירי עגבים פניהם פני להבים (קובץ על יד ט, שריד מעיר, 11). ונראה אסור בענין הנשים המגדלות בניהן בשירי עגבים ודברי חשוקים לפי ששירים אלו מטמאים הגוף והנפש (ר' אליהו, שבט מוסר כד). — ב) °מ"י מן עֲגָבוֹת, עי' עֲגָבָה.