*, עגא, אגא, ש"נ, — לשון עגה, לשון לעז, המונית: אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו וכו' תנא ובגבולין ובלשון עגה1 (סנה' קא:). — ובסהמ"א, עוֹגָה: על זה ידוו כל הדוויים ותוסיף הדאגה כי הענינים הראויים להסתר בסתר המדרגה ידרשום בגבולים ובלשון עוגה (ספ' הירח הקד', מנח' קנא' 123).
1 פרש הערוך ערך אגא, וז"ל: אגא פי' בגבולין חוץ לירושלים בל' אגע בלשון ליעוג שאינו צריך לכך. ויש אומרים אגא [כמו עגה] כל לשון שאינו עברי הוא עגה והוא הדין בירוש' אבל משום הכי בגבולין שבירושל' לא משתעי בלשון עגה, ע"כ. ורש"י פרש: לעז שאינו הוגה באותיותיו בלשון הקודש שלנו אלא שאר לועזין עגה לשון בלעגי שפה. ל"א עגה לשון עוגה מקום שיש בו חבורת בני אדם שמדברין דברי חול, ע"כ. ולוי ואחריו קוהוט ויסטר' סֹברים שהוא אחד עם אגא בתרג' השֹמרוני במקום ויקֹב (ויקר' כד יא). אבל קשה לומר שהבריתא הביאה את התרג' השׂמרוני. וברור שהיה להם בטוי לשון עגה או אגא. ואפשר שבשם זה קראו ללשון השׂמרונים, וזוהי כונת הפרוש של המשנה (ירוש' סנה' י א) המובא אצל לוי: ר' מנא אומר כגון אילין כותאי דמשתבעין, ע"כ. וע"י גם פלישר אצל (לוי' ח"א 278).