ש"ז, מ"ר עֲגִילִים, — א) כעין טבעת בזהב וכדומ' תלויה לתכשיט, Ohrring; boucle d`oreille; earring: כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עָגִיל וכומז (במד' לא נ). ואתן נזם על אפך וַעֲגִילִים על אזניך (יחזקא' יו יב). — ובסהמ"א: הני כיפי עגילים דמרתא (רגמ"ה, ב"ב נב.) זוג עגילים של זהב עם חולי כתם משקלם ששה שקלים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 94). ואיש הלל לאיש בלתך כפתי עגילים שם עלי אזני עגילים (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' בידי שפירא). ויהי כראותה את יופי הצורה שמחה מאד עליה ותלבישה את מעילה ותתן לה נזמיה ועגיליה ותשב האשה אל ביתה שמחה ועליזה על עצתה ויאמר לה אישה בראותה מה היה מקרך ואיך נפל דברך ותאמר ראה מעילי ונזמי ועגילי את כל זה נתנה לי ויאמר בעלה ואנה העושר והכבוד אשר אמרת האם מעילים נזמים ועגילים חסרת (ר"י בן זבארה, ספ' שעשוע' ב, דודסון 25). — ואמר המשורר:  וזבל בגלותו פני שמש ותכס פני כוכבי זבליה כדמות יפת תאר תגלה את לחיה ותחביא את עגיליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי). הכי יכסה פניו בתשבץ נצניו ובכתנת פסים ומאין לב יגיל כבת תעדה עגיל ותתיף בשביסים (רמב"ע, זמן יקרא, דיואן קמז, בודל'). בת חיקי בפניך חיים וצוף בשניך יופי וחן אזניך עגילים באזניך ועינך בפוך שמת (ראב"ע, איומתי). — ואמר הפיטן:  יקוש בעיניו וילכוד בפח חבלו וצבי עדיו הורד ועגילו (יוקש בעניו, יוצ' שבת ה אחה"פ). נאה כעגיל חבר הרגיל זקן ופרקו נאה בדורן (מתני אחזו חלחלה, מחז' איטל' ב, עט:). — ב) ש"ת, כמו עָגֹל: בית העגיל העשוי כשובך אין מטמאין בנגעים (תוספת' נגע' ו ג). —  ובסהמ"א: ויש שמפסיקים (בערב ת"ב) בביצים שאין להם פה ועגילים כגלגל (אבן ירחי, המנהיג, תענ' כד). ואמר ושדיך לאשכולות ויותר מבואר שדיך לאשכלות הגפן כי היו קטנים ועגילים (ר"י אבן כספי, שרשות כסף, לאסט 37). —  ואמר המשורר:  נסתר בלילה ויומם בינות גלילי עגילים אך הגבהים גבהים גם השפלים שפלים (ראב"ע, אחוד לבנים אצילים, כהנא א, 88).