1, ש"ז, כנ' עֶגְלֵךְ, מ"ר עֲגָלִים, סמ' עֶגְלֵי, — הילד של הבקר Kalb; veau; calf: קח לך עֵגֶל בן בקר לחטאת (ויקר' ט ב). ולאשה עֵגֶל מרבק בבית ותמהר ותזבחהו (ש"א כח כד). וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וְעֵגֶל וכפיר ומריא יחדו (ישע' יא ו). שם ירעה עֵגֶל ושם ירבץ (שם כז י). יסרתני ואוסר כְּעֵגֶל לא למד (ירמ' לא יח). הָעֵגֶל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו (שם לד יח). וכף רגליהם ככף רגל עֵגֶל (יחזק' א ז). השכבים על מטות שן וסרחים על ערשתם ואכלים כרים מצאן וַעֲגָלִים מתוך מרבק (עמו' ו ד). במה אקדם יי' אכף לאלהי מרום האקדמנו בעולות בָּעֲגָלִים בני שנה (מיכ' ו ו). ויצאתם ופשתם כְּעֶגְלֵי מרבק (מלאכ' ג כ). — ובתלמו': אין העגל יוצא בגימון (שבת ה ד). מדדין עגלים וסייחים (ברשות הרבים) (שם יח ב). אין ממרין את העגלים אבל מלעיטין אותן (שם כד ג). חזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה ושתי רצועות עולות ויורדות בה (מכו' ג יב). עגל זה לפדיון בני אין בנו פדוי אבל אם אמר עגל זה בחמש סלעים לפדיון בני וכו' בנו פדוי (תוספת' בכור' ו יג). עגלים וסייחים המקפצין ממקום למקום אין להן תקנה (ר' יוחנן, ירוש' ב"ב ג א) עגלים וסייחין מטפל בהן ג' חדשים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן (ב"מ כח:). שהיו משרתי עבודת כוכבים נותנין עיניהם בבעלי מומין ומרעיבים את העגלים ועושין דמות עצבים ומעמידין בצד אבוסיהן (ר' יצחק דבי רבי אמי, סנה' סג:). — ובסהמ"א: ופי' תור היינו עגל שהוא עיגלא תולתא בן ג' שנים (ערוך ערך רד). תבא לביתי ברנה תשבע בטוב מאכלים לחם חמודות ויין ישן ומבחר עגלים (ראב"ע, אחוד לבנים אצילים, כהנא א, 90). רב אחא בר יעקב כשעשה הקיפו כארכו בעורות של עגלים כתב הרוצה לעשות גוילין לספר תורה צריך שיקח את העורות וישיר את השער שלהן (הלכ' ס"ת, גנזי מצרים, אדלר 13). — עֵגֶל הים: והעושה לרגליו מנעלים מן עור עגל הים לא יכאב כל ימי לכתו במנעלים ההם (אסף 59:). עגל הים הוא פוקיון והוא ביקלו מרינו (שם 103.). — ב) עֵגֶל הזהב, צלם זהב בצורת עֵגֶל שעשו בני ישראל לפנים: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עֵגֶל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים (שמות לב ג-ד). ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא הָעֵגֶל הזה (שם כד). ויועץ המלך (ירבעם בן נבט) ויעש שני עֵגְלֵי זהב ויאמר אלהם (אל עם ישראל) רב לכם מעלות ירושלם (מ"א יב כח). כן עשה בבית אל לזבח לַעֲגָלִים אשר עשה (שם לב). זנח עֶגְלֵךְ שמרון וכו' והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבכים יהיה עֵגֶל שמרון (הוש' ח ה-ו). יעשו עֵגֶל בחרב ישתחוו למסכה (תהל' קו יט). אף כי עשו להם עֵגֶל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים (נחמ' ט יח). — ובתו"מ, הָעֵגֶל: אותו היום היה קשה לישראל כיום שעשו בו העגל (תוספת' שבת א יז). — מעשה הָעֵגֶל: והוא חטא רבים נשא שכיפר על מעשה העגל (סוט' יד.). כך אמר הקב"ה תבא פרה ותכפר על מעשה העגל (ר' איבו, מד"ר במד' יט). א"ל הקב"ה למשה דברים גדולים גזרתי ועשיתי גזירתך למחול על מעשה העגל וסלחתי כדבריך (תנחומ' תשא כז).