*, 1, ת"ז, — מגמגם, —  stotternd; bègue; stammering: שתה כוס רביעית יצא כל דעתו נשתעממו כל הכליות ונטרף לבו והלשון נפסק מבקש לדבר ואינו יכול אלא לשונו עגום (מד"ר במד' י)