ש"ז, °מ"ר עֲגוּרִים, — שם עוף: כסוס עָגוּר1 כן אצפצף (ישע' לח יד). גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס וְעָגוּר2 שמרו את עת באנה (ירמ' ח ז). — ובסהמ"א: חרדו לחנן בעדו כל זרע אגור כי הוא לכם ממרום שגור צפצפו לברכהו כסוס ועגור (קטע מזמן הגא', סעדיאנה שכטר 74). המצפצפים ומהגים נביא קרי לשון גנאי שהם מצפצפים כעגורים ומהגים כיונים (רש"י, סוט' יב:). הגבורה לאריה והסבל לשור והחכמה לעגור והאריגה לעכביש וכו' (ר"י בן זבארה שעשוע' ז, דודסון 76). כמשל העגור שנטל עצם מגרון הזאב ושאל שכרו והשיב הזאב וכי לא יספיק לך שהיה ראשך בפי ויצא בשלום (פענח רזא, תולדות, יה.). כמו שאמרו שלא יהא בביתו של אדם חיה רעה וכלב רע כך עוף כמו עורבים ונץ ועגור וכו' ואם יהיה ליהודי עגור מיד ישחט אותו ואל יעכב (ספר חסידים תתתריד). והעגור אשר יעמד על רגל אחת כי יפחד שמא תטבע הארץ בו (תרג' כלילה ודימנה, Orient et Occident I. 167). אחודה נא לכם חידה מהזאב והעגור הנקרא גוריאי הזאב היה אוכל בשר ובאכילתו בלע עצם ונאחז בגרונו שלא היה יכול לבולעו ולא להשליכו לארץ וכו' אמרה לו הארנבת הנה מצאתי לך אדוני רופא מומחה ורוצה בשכרו מאה זוזי' והוא העגור וכו' (חידות איזופיטו, בקבץ דה"י של משה, ע:). הרחם אשר יטהר את הארץ מנבלת כל פגר כאשר תעשינה העגור (קראניך) והחסידה (ר"ש בלוך, שבי"ע א, טו:). העגור (קראניך) גדול כהטרוטהא"ן רק צוארו ארוך ורגליו גבוהות הרבה ממנו (שיינהאק, תולד' החיים קסו). — ואמר המשורר: וצהל לסוסים וצפצוף לסיסים וגם מן הטסים כמו כן לעגורים (דונש, לדורש החכמות). ואהגה בם כיונים ואצפצף בשיחי כעגורים או כסיסים (רשב"ג, רביבי דמעך). והחי כעגור בתוך מסגר סגור כאחד בא לגור ויצא ממגורות (הוא, ואומר אל תחשה). איך אהיה דאג ואשמע קול מים וקול עגור ותור אשור ובצל הדס אשב ונצני גן לי כיציע וכר אשור (רמב"ע, הגביר נכפלו באורך, שער השיר 73). וקול סיס ועגור ויונה ותור טוב לך מנעים קול נבלים וצלצל (שם). פנה אל שיר מחומש מא[הבי]ים יצפצף לך כמו צפצוף עגורך (גנזי שכטר ג, דודסון 310). ועגורי נהפך קפוד ותורי כתנים שב ויונתי כעורבי (דון יהודה אברבנאל, זמן הכה בח., או"נ ב, 73).