*, פ"י, — עשה עִגּוּל: הרוצה למלאות כל גנתו ירק עושה ערוגה ו' על ו' ועוגל בה חמשה וכו' (שבת פה:). — ובסהמ"א: אם היקפת בחוט של ט"ז אמה בקרקע בריבועא תמצא בתוכו ד' מרובעות ואם היית צריך לעגלו מבפנים ולהוציא קרנות ריבועו אתה עוגלו בחוט י"ב ונמצא חיצון יתר על הפנימי רביע (רש"י, סוכ' ח.). עושה ערוגה מרובע ו' על ו' ועוגל בה בתוך הריבוע הפנימי ה' על ה' (תוספ' שבת פה:). הילך עוגל חמשה עגולים אלו בלי שירחיק כלום בין זרע לזרע (ר"י אבן מיגאש, שו"ת כו). — °ובמשמ' פ"ע, הלך בעִגּוּל: ולפי גלגול עוגל העגלה מתגלגלים אלה שני מזלות ועוגלים והולכים סביב סביב כנגד קצותיה (ר"ש דונולו, ספ' חכמוני, פי' יצירה ו, 147). 

— נִפע', *נֶעֱגַל, נעשה עָגֹל: בשעה שקורעה (את הבהמה) עד שהיא בחיים הוא נסלל ונעגל (רבי הונא, ירוש' ע"ז ב ג). — ובסהמ"א: והמוצקות נחלקות לד' מינים האחד מוצקת אשר כל סלעיו שוות או נעגלות וכל הקוים היוצאים מזוית תושבתם או מהקו הסובב אותה אל ראש המוצק שוים מכל צד (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשברת ד ה, הצופה מארץ הגר א א, 27). 

— פִע', *עִגֵּל, — גלל כלי עָגֹל על דבר מה: הגרוגרות משידוש ומגורה משיעגל היה דש בחבית ומעגל במגורה נשברה החבית ונפתחה המגורה לא יאכל מהם (מעשר' א ח). אלו הן הגולין ההורג נפש בשגגה היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו וכו' (מכו' ב א). — וגוף בן אדם: סך כהן עצמו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גביו (תוספת' תרומ' י י). תני רני חייה השף שף ברגל והמעגל מעגל ביד (ירוש' מו"ק א י). — ובסמה"א: פי' חייא מהרה נ"א לעגל והוא מהרה חילקם בלשון אבל הפתרון אחד (ר"ח, פסח' עה.). כהנת שחפפה ראשה בתלתן של תרומה אין הישראלית מותרת לחוף אחריה אבל מעגלת שערה בשערה (רמב"ם, תרומ' יא ט). ומנהג בישראל לעגל החיות בעת לידותן שוכבי על המטה שלא ישלוט בהן רוחין ולילין (Brülls Jahrb. I, 103). — ובמשמק עשה עִגּוּל: ואם היית צריך לעגלו מבפנים ולהוציא קרנות ריבועו אתה עוגלו בחוט י"ב (רש"י, סוכ' ח.). תשע שורות מן הגפנים רוחב ותשע באורך וכשנעגל עגולה בתוך אותו המרובע שיהיה הקפה נוגע בשורות החיצונות כדי שיהיה חצי אלכסון העגולה י"ו אמו' (פי' הרמב"ם, כלא' ה ה). וכנגד אותן ראשי קרנות הנוגעין בחודו של עגול החיצון כנגדן אנו סובבין ומעגלן שיהא עיגולו ישר לכל הצדדין וכשאנו מרבעין העיר הזו ואנו מעגלין אותה מבחוץ כעין עיגול החיצון הזה נמצאת העיר משתכרת ד' מאות אמה לכל רוח ורוח (ר"י ברצלוני, הלכ' עירוב' תחומין, ספ' העתים סו 83). — ובחכמת השעור: ואנו מעגלים בצורה הזאת אופן אחד אשר מרכזו מרכז הארץ (ראב"ח הנשיא, ספ' העבור א ו). אני מעגל עגולות אופן היוצא מרכז ללבנה והוא העגולה אשר על ארבע רוחותי' (הוא, צורת הארץ טז). — וכמו הִתפ' ב), נעשה עָגֹל: עקולי כעין שרגילין המים לעקול ולעקול סביב ובאותן מים שהתהום תחתיהן והולכין ומעגלין עד שמטביעין מה שצף על גבן (רגמ"ה, ב"ב כד.). חומט אומר אני שהוא מין שרץ שקורין ליגמא הגדל בקליפה ההולכת ומעגלת תמיד כל כמה שגדל (רש"י, חגי' יא.). — ואמר הפיטן: גזר מי בחזיר יפגל גם משך ערלה מלעגל גויתו להשאיר והממאן מלעגל (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, שבת א' חנוכ'). 

— התפ', *הִתְעַגֵּל, — א) גלל את עצמו: גוי שנתן שמן על גבי טבלא של שייש להתעגל עליה משעמד מותר לישראל לישב אחריו (תוספת' דמאי א יט). לא יסוך כהן שמן של תרומה על גבי טבלה של שייש להתעגל עליה (שם תרומ' י י). סך שמן ומתעגל על גבי קטיבלייא חדשה ואינו חושש (ירוש' שבת ו א). — ב) נעשה עָגֹל: מה רוק שמתעגל ויוצא אף כל שמתעגל ויוצא (נדה יט:). — ובהשאלה: והדבור היה יוצא מפיו של הקב"ה ובא ויושב על אזנו ומתעגל1 עליה זו היא ועגילים על אזניך (פסיק' רבת' לג). — ובסהמ"א: פי' נחש שבצל העמוד שבתוכו שמתעגל בראשו כמין גבעול ומתקבץ בו זרע הבצל (ר"ח, עירוב' כט:). וכשחמה מסבבת פניה למולה (למול פני העשב שנקרא הרני) היא מתעגלת עמה עד ששוקעת החמה (ערוך, ערך הרני). משנתלש רוקו בפיו משנתעגל ונאסף לצאת (רש"י, עירוב' צח:). מה הסהר הזה מתעגל ומשלים פגימתמו לסוף י"ד יום ואז מבהיק זיוו של עולם (מחז' ויטרי 318). כי צורת השמים כולם צורת כידור מתעגל מכל רוחותיו עגול שוה וישר (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ י). והנה האש היה נמשך ומתגלגל עד שנתעגל בעיגולו ומתוך העיגול נתקשה ונהיה לשמים (ראב"ד, פי' ספ' יצירה א). איזו היא עונת המעשרות וכו' התפוחים והאתרוגים משיתעגלו מפני שהן ראויין לאכילה כשהם קטנים (רמב"ם, מעשר' ב ה). והתנין הבולע היא החכמה הלמודית וקראה תנין לפי שהתנין מתעגל כעגולת השמים ורמז כי חכמה זו מעולה מחכמת הטבע (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה, 64) .

— הִפע', *הֶעֱגִיל, — עשה שיהיה עָגֹל: אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה (אהל' ז ד). — וכמו פִע': שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים (מו"ק יא.). — ובסהמ"א: סך הוא הכהן עצמו בשמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגילו על גביו (רמב"ם, תרומ' יא ח). בעלי הקבלה התירו זה כגון לפתוח מים לגנה ולאסור הסוס אל הרחים לטחון וכו' ולהעגיל על הזיתים להיות זבים בשבת (ר"י הקראי, ג"ע, ענין השבת ז, כז:). — ואמר הפיטן: יקרת המלוכה לך ובעזך נדגלתה כנויך הסגלתה במעגל יושר העגלתה (גנזי שכטר ג, דודסון 83). — ובחכמת החשבון: וראה והפלא בפרדס מהרב הקורדווירו ז"ל שער הצרף פ"ח שהניח ט' מיני מספר מעגיל הקדמי הכרחי מוספי מרובע כללי פרטי שויי מספריי (ר"י די מודינו, ארי נוהם י, 25).

— פֻע', °עֻגַּל, רק בינ' מְעֻגָּל, מעוגל, — כמו עָגֹל: כי המרבע דבר המעוגל אינו עודף כי אם רביע (ר"י ברצלוני, הלכ' עירוב' תחומין, ספ' העתים סו, 83). ויש כדור חלול והוא שיש לו שתי תכלית מעוגלות וכאלו הן מקבילות בשטחיהן זו לזו (ר"י הישראלי, יסוד עולם, א, יג.). כיון שהארץ היא כדורית כמו שאמרנו הי' מדין הטבע המוחלט בחלק הזה משטחה הנק' יבשה להיות מעוגל שוה עד מאד בעיגולו (שם ב ב, כא.). לפיכך בנאום בתמונת הששיות ולא עשאום מעוגלים (ר"י אלבו, העקר', הקדמ' יג.).