1, ש"נ, כנ' עֶגְלָתוֹ, מ"ר עֲגָלוֹת, סמ' עֶגְלוֹת, — כעין תיבה שמתחתיה אופנים ואסורה בעבותים לבהמה, תשמש להסיע בה משא ממקום למקום או לישב בה אדם ולהמשך בה ממקום למקום, Wagen; charette, voiture; cart, waggon: קחו לכם מארץ מצרים עֲגָלוֹת לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם (בראש' מה יט; גם שם כז; שם מו ה). שש עֶגְלֹת צב ושני עשר בקר עֲגָלָה על שני הנשאים ושור לאחד וכו' ויקח משה את הָעֲגָלוֹת ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים את שתי הָעֲגָלוֹת ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבדתם ואת ארבע הָעֲגָלֹת ואת שמנת הבקר נתן לבני מררי (במד' ז ג-ח). ועתה קחו ועשו עֲגָלָה חדשה אחת וכו' ואסרתם את הפרות בָּעֲגָלָה וכו' ולקחתם את ארון יי' ונתתם אותו אל הָעֲגָלָה (ש"א ו ז-ח). ויבקעו את עצי הָעֲגָלָה ואת הפרות העלו עלה ליי' (שם יד). וירכבו את ארון האלהים אל עֲגָלָה חדשה וכו' ועזא ואחיו בני עמינדב נהגים את הָעַגָלָה החדשה (ש"ב ו ג). הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות2 הָעַגָלָה חטאה (ישע' ה יח). כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עֲגָלָה על כמון יוסב וכו' והמם גלגל עֶגְלָתוֹ ופרשיו לא ידקנו (שם כח כז-כח). הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק הָעֲגָלָה המלאה לה עמיר (עמו' ב יג). משבית מלחמות עד קצה הארץ קשת ישבר וקצץ חנית עֲגָלוֹת ישרף באש (תהל' מו י). ― ובתו"מ: אין עושין חלל תחת רשות הרבים בורות שיחין ומערות רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת והיא טעונה אבנים (ב"ב ג ח). דרדור עגלה וקוסטות המלכים וכו' אע"פ שמקבלין טמאין (כלים טו א). שלש עגלות הם העשויה כקתדרא טמאה מדרס כמטה טמאה טמא מת ושל אבנים טהורה מכלום (כלים כד ב). בהמה שנכנסה מאליה לרשות היחיד והיזיקה בידה וברגלה ובקרנה ובעול וכו' בעגלה שהיא מושכת משלמת נזק שלם (תוספת' ב"ק א ו). השוכר את החמור להביא לתך חיטין והביא שש עשרה שעורים פטור אם הוסיף על משאו חייב וכמה יוסיף משאו ויהא חייב סומכוס אומר משום ר' מאיר קב לכתף שלש סאין לעגלה וספינה לפי מה שהיא (שם ב"מ ז י). אבל מוכר הוא (האומן בשביעית) מגליד ומגל קציר ועגלה וכל כליה (ירוש' שביעי' ה ו). ― עֲגָלָה שמוליכים עליה ארון של גרוסות: וארון של גרוסות ר' צדוק מטמא וחכמים מטהרין היתה עגלה שלה של מתכת טמאה (כלים יב ד). ― וכן עֲגָלָה של עריסה; עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה ואם עתיד לעשות לה עגלה טהורה עד שיעשה לה עגלה (תוספת' שם ב"מ ה יב). ― ועֲגָלָה שתחת אלית האילים: אין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן (שבת ה ד). ― עֲגָלָה של קטן, שהתינוק משחק בה: עגלה של קטן טמאה מדרס ונטלת בשבת ואינה נגררת אלא על גבי כלים רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת (ביצה ב י). ― ובסהמ"א: וארבעה אופני שנים לפניה ושנים לאחריה כדרך העגלות הגדולות (רש"י, מ"א ז נ). שנקרא כן (השם מעגל) לפי שיכול האדם ללכת בו במרוצה ובמהירות מענין בעגלא ובזמן קריב וכן העגלות יכולות ללכת בו בנקל (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ב י). גלח אחד היה רוכב אחר הר' נתן נ"ע ראה סוס גורר עגלה אחת בלא גלגלים א"ל להר' נתן נ"ע ראה כמה סוס גורר בקלות זו העגלה ומהו ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו בכבדות מה כבדות יש (יוסף המקנא, ברכת אברהם לכבוד ברלינר, 82). ואית דמפרשי פרדות עצים הנפרדים מן העגלה שמושכים את העגלה בהם (רעמב"ט, ב"ב ה א). חסום העגלה בהאופנים למען תתנהג העגלה בכבדות (יל"ג, קפיצת הדרך). ― עֲגָלָה זוחלת: ירתמו על הרוב ד' כלבים בעגלה זוחלת (שליטע) ויסיעו בני אדם או הכבודה אשר להם ממקום למקום (ר"ש בלוך, שבי"ע ג, צו.). ― ואמר המשורר: רצו המולות עלי מסלות מאש חצובות ולו תהלות נשאה וראשה לכל עגלות (ראב"ע, אל אל אמת). ― *ושם אחד המזלות, ursa major: עגלה3 בצפון ועקרב בדרום וכל הישוב כולו אינו יושב אלא בין עגלה לעקרב (פסח' צד.). מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון (שם צד:). כל מאורי אור הגדולים נתונים בדרום חוץ מן העגלה שהיא נתונה בצפון (פדר"א ז). ― בין עקרב לסרטן כבין עגלה לעקרב עגלה בצפון ועקרב בדרום וכו' המזלות כסדינים התלי כמלך ועגלה המנהיג (ברייתא דשמואל הקטן א). ― ובסהמ"א: והעגלה הנתונה בצד צפון לתלי קרובה לתלי וקצות העגלה דבקים בטבעת התלי (ר' שבתי דונולו, חכמוני, פי' יצירה ו). ועקרב יוצא מהעגלה הנאמנה לפאת נגבה תימנה (ראב"ע, מכת' לר' שמואל אבן גאמע, כהנא ב, 39). וטעם בין השמשות רגע היות נקדת עגלת השמש כנגד שטח הארץ כנגד היושב אז חצי עגלת השמש למעלה (הוא, הקדמ' ב' לפירושו על התורה, שם 82). ואני אשכון למול עקרב בשחר ולערב נכח העגלה (עמנו', מחב' א). התוכנים קוראים אותו דו"ב הגדו"ל וההמון קורים להם העגלה (דוד גנז, נחמ' ונע' א כו). שבזנב הדוב הקטן הנקרא עגלה (כתב זרח, ג, ספ' אילים ליש"ר מקנדיה). הדוב הגדול הנה הוא הכוכב הבהיר והיפה ברקיע הצפון נודע ונכר הוא ע"י שבעה כוכבים הזכים והמאירים אשר בתוכו הנקראים עגלה הגדולה שבצפון בלשון חז"ל (יאוועל, למודי הטבע ד ט). ― °וצורת אחד הטעמים המשרתים, ירח בן יומו: רביעית היא עגלה עם גלגל כלולה (בן אשר, דה"ט 17). ושמונה משרתים לטעמים חרותים הראשון אזלה וכו' החמשי היא עגלה עם גלגל כלולה הששי שופר תואר בו ישפר וכו' (הורית הקורא, דרנבורג 73).

אָבָר, ― עֹפרת. ― אוֹפָן, ― גלגל. חלקי האופן: גַּב, °זְרוֹעוֹת, חִשֻּׁק, חִשּׁוּר, טַבּוּר, יָדוֹת, סֶרֶן, ― °אָפַן, ― הסב האופן. ― §אוֹפֵן, ― רוכב על אוֹפַנַּיִם. ― °אוֹפַנִּי. ― §אָפְנַיִם4, ― מכונה על שני גלגלים.

גַּלְגַּל, אופן של עגלה. ― גִּלְגָּל, — אופן של עגלת הדישה. —  גִּלְגֵּל, הניע דבר באופן שיסב סביב עצמו. ― §גְּרָרָה, ― עגלה בלי אופנים נגררת ומחלקת על השלג.

*זוּג, ― פעמון בצואר הבהמה.

חֶבֶל, חֲבָלִים.

*טַס, טַסִּים, ― צפויי פח או ברזל העשויים כעין טסים לצורך העגלה.

כְּנָפַיִם, ― א) קשוט העגלה, ― ב) הקצוות המנֻקבות ששם עוברות הרצועות.

לוּחַ, לוּחוֹת, ― הקרשים שמשני צדי העגלה.

מוֹט, מוֹטוֹת, ― מוֹסֵרָה, מוֹסֵרוֹת, ― חבל לקשֹר בו העֹל להבהמה. ― מוֹשְׁכָה, מוֹשְׁכוֹת, ― *מַחְגֵּר, ― יתד בקצה העֹל. ― מְצִלָּה, ― פעמון בצואר הסוס. ― *מְרִיצָה, ― עגלת ברזל קטנה בת שני אופנים ישתמשו בה להביא חול עפר ואבנים לצורך בנינים. ― *מְשִׁיחָה, מְשִׁיחוֹת, ― חבלים. ― מֶרְכָּב, ― א) שם הקבוץ לרכב הברזל למלחמה. ― מֶרְכָּבָה, ― עגלה של ברזל, רתומה לסוסים לרכיבת שרים.

*סֹמֵךְ, ― הטבעת שבאמצע העֹל שלתוכה נכנס ראש המחרשה או ראש העגלה הנמשכת כ"י הבהמה.

עָבוֹת, ― חבל עב, גדול ומפֻתל, ישתמשו בו לאסר העֹל בבהמה. ― °עַגָּל, °עֶגְלוֹן, °עַגְלָן, ― נוהג עגלה, בעל-עגלה. ― °עגלונות. ― עֹל, בד כבד של עץ או של ברזל, יקשרוהו במוסרות בצואר הבהמה שתמשׁך את העגלה וכדומ'. ― *עִנְבּוֹל, עִנְבָּל, ― הלשון המקשקשת בזוג שבצואר הבהמה.

צִיר, צִירִים, ― סֶרֶן, גלילי ברזל שגלגלי העגלה מסתובבים עליהם. ―  *צִנּוֹרָא, צִנּוֹרָה, ― וו עקום. ― *צִפּוּי, צִפּוּיִים.

*קַטְרָב, ― עֹל של מתכת. ― קֶרֶשׁ, קְרָשִׁים, ― קרשי העגלה.

רָכַב, רֹכֵב, רֶכֶב, רַכָּב. ― *רְצוּעָה, רְצוּעוֹת.

*תַּמְחוּיוֹת, ― עֹל עגֹל כעין קערה.