ש"ז, כנ' עֵדִי, מ"ר עֵדִים, סמ' עֵדֵי, עֵידֵי, כנ' עֵדַי, עֵדָי, עֵדֶיךָ, עֵדֵיהֶם – א) מי שראה בעינין או שמע באזניו מעשה מן המעשים ויוכל להגיד בשעת הצֹרך כל מה שראה או שמע שבאמת כך וכך היה המעשה, Zeuge; témoin; witness: אם תענה את בנתי ואם תקח נשים על בנתי אין עמנו ראה אלהים עֵד ביני ובינך (בראש' לא נ). ויאמר יהושע אל העם עֵדִים אתם בכם כי איתם בחרתם לכם את יי' לעבד אותו ויאמרו עֵדִים (יהוש' כד כב). ויאמר אליהם עֵד יי' בכם וְעֵד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עֵד (ש"א יב ה). ואעידה לי עֵדִים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו (ישע' ח ב). מי בהם יגיד זאת וראשנות ישמיענו יתנו עֵדֵיהֶם ויצדקו (שם מג ט). אתם עֵדַי נאם יי' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי (שם י; גם שם מד ח-ט). הן עֵד1 לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאמים (שם נה ד). ולעיני הָעֵדִים הכתבים בספר המקנה (ירמ' לב יב). ויאמר בעז לזקנים וכל העם עֵדִים אתם היום כי קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי וכו' עֵדִים אתם היום ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עֵדִים (רות ב ט-יא). ― ודבר לא בע"ח, כמו אות וזכרון כי כך וכך היה הדבר: ועתה לכה ונכרתה ברית והיה לְעֵד ביני ובינך (בראש' לא מד; גם שם מח). למען תהיה לי השירה הזאת לְעֵד בבני ישראל וכו' היה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לְעֵד כי לא תשכח מפי זרעו (דבר' לא יט-כא; גם שם כו). ונאמר נעשה נא לנו לבנות את המזבח לא לעולה ולא לזבח כי עֵד הוא בינינו וביניכם ובין דורותינו אחרינו וכו' ולא יאמרו בניכם מחר לבנינו אין לכם חלק ביי' (יהוש' כב כו-כז). ביום ההוא יהיה מזבח ליי' בתוך ארץ מצרים וכו' והיה לאות וּלְעֵד ליי' צבאות בארץ מצרים (ישע' יט יט-כ). כירח יכון עולם וְעֵד בשחק נאמן (תהל' פט לח). ותקמטני לְעֵד היה ויקם בי כחשי בפני יענה (איוב יו ח). ―  ובפרט עֵד שמגיד בפני בית דין וכדומ' מה שהוא יודע בענין הנדון: ונסתרה (האשה) ונטמאה וְעֵד אין בה (במד' ה יג; גם שם לה ל). על פי שנים עֵדִים או שלשה עֵדִים יומת המת לא יומת על פי עֵד אחד יד הָעֵדִים תהיה בו בראשונה להמיתו (דבר' יז ו-ז; גם שם יט יה). ואנכי היודע וָעֵד (ירמ' כט כג). והייתי עֵד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר (מלא' ג ה). תחדש עֵדֶיךָ נגדי ותרב כעשתך עמדי (איוב י יז). גם עתה הנה בשמים עֵדִי ושהדי במרומים (שם יו יט). ― עֵד אמת: והמה אמרו אל ירמיהו יהי יי' בנו לְעֵד אמת ונאמן (ירמ' מב ה). מציל נפשות עֵד אמת ויפיח כזבים מרמה (משלי יד כה). ― עֵד אמונים:  עֵד אמונים לא יכזב (שם ה). — עֵד שקר: ודרשו השפטים היטב והנה עֵד שקר העד שקר ענה באחיו (דבר' יט יח). אל תתנני בנפש צרי כי קמו בי עֵדֵי שקר ויפח חמס (תהל' כז יב). יפיח כזבים עֵד שקר ומשלח מדנים בין אחים (משלי ו יט; גם שם יד ה). ― עֵד שקרים: יפיח אמונה יגיד צדק וְעֵד שקרים מרמה (שם יב יז; גם שם יט ה; שם ט). עֵד כזבים: עֵד כזבים יאבד ואיש שמע לנצח ידבר (שם כא כח). ― עֵד בליעל: עֵד בליעל יליץ משפט ופי רשעים יבלע און (שם יט כח). ― עֵד חמס: אל תשת ידך עם רשע להית עֵד חמס (שמות כג א). כי יקום עֵד חמס באיש לענות בו סרה (דבר' יט יו). יקומון עֵדֵי חמס אשר לא ידעתי ישאלנו (תהל' לה יא). ― עֵד חנם: אל תהי עֵד חנם ברעך (משלי כד כח). ― ב) כמו עֵדוּת: לא תענה ברעך עֵד2 שקר (שמות כ יו). ולא תענה ברעך עֵד שוא (דבר' ה כ). מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עֵד שקר (משלי כה יח). ― ובתלמו': לידע להודיע ולהודע שהוא האל הוא היוצר וכו' הוא הדין הוא העד וכו' (רבי אלעזר הקפר, אבו' ד כב). סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש מקצתן נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינין דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר כולן נעשו עדים ואין עד נעשה דיין (ר"ה כה:). העיד ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב על בת ישראל שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחתה ועדיה מעידים אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה (כתוב' כו:). (אם מסר לאומן) אפילו בעדים נמי מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך כי א"ל לקוחה היא בידי מהימן (ב"ב מה.). עידי חתימה כרתי וכו' עידי מסירה כרתי (רנב"י, קידוש' מח.). ― עֵד זומם, עֵדים זוממים, עי' ערך זמם. ― ודבר לא בע"ח: שאלו את ר"א ראשונים גדולים או אחרונים גדולים אמר להם תנו עיניכם בבירה אכא דאמרי אמר להם תנו עידיכם בירה (יומ' ט:). ― ובמשמ' עֵדוּת, סִמן: (על הצרור של בית הכסא) אם יש עליה עד3 מותר (רב ששת, שבת פא.). ― ובסהמ"א: מי שנשבע שלא ידין אלא לפני הישיבה הקדושה ואמר לבעל דינו נכתוב טענותי וטענותיך ונעיד תחתיהם עדים ונשגר לפני גאון ונקח קניין כי לא נצא ממה שיחקק בתשובתו (גנזי שכטר ב, גינצבורג 62). ואין ירושה נעקרת מן היורשים כי אם בעדים ב[רורים] (שם 217). לקיים השטר ובלא העדאת עדים שיעידו על כתב ידן (רש"י, כתוב' כא:). מי שירצה לשקר ירחיק עדיו (ר' משה מינץ, שו"ת כו). ― ואמר המשורר: ידע לבב משכיל בוראו במעבדו כי כל מכחש בו הוא באמת עדו (ראב"ע, יסוד מורא, הקד'). ― ובמשמ' ראיה: שבעתים עד שבעה דורות כי אין זאת המלה ארבעה עשר ולא שלש מאות ומ"ג והעד ואור החמה יהיה שבעתים וכו' (הוא, בראש' ד יה).