1 אונק' קרא עִד ותרגם במשמ' עדות: אתי סהדין דתביר, ע"כ, ונראה כי לא קרא יבאהו אלא יָבִא. וכמו ת"א כך גם דעת ר' יוחנן בר יאשיה, אמר וז"ל: יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם (מכי' מסכ' נזיקין טז). וכך גם רסע"ג: פליאת בשאהד. והשבע' קראו עַד וראו בו מלת הטעם עַד הרגילה וחברוה עם הטרפה: יביאהו (את בעל הטרפה) עד הטרפה, וכך גם דעת ר' יונתן: יביאהו עד הטרפה יוליך הבעלים אצל טרפה ויהא פטור מלשלם (מכי' שם). וכך גם רב כהנא: עד טרפה ישלם הטרפה עצמה לא ישלם (ב"ק י:) ואולם כ"ז דחוק. אך אחד מחכמי התלמוד פרש עד זה במשמ' אחרת: אבא שאול אומר יביא עדודה לבי"ד (שם ב"ק יא.). כך הגרסה בנוסח הדפו': עדודה, בעין ושתי דלתין, ובכ"י וקצת דפו' ישנים הגרסה עדורה בריש אחרי הוו, וכך בפרוש הר"ח: ופרש: יביא הנבלה בבי"ד לשומה לניזק בתשלומים. ובהערוך הגרסה אדורה באלף וריש. ולפי גרסה זו של הערוך הובאה מלה זו אדורה למעלה בערך אדורה. ורש"י מקים גרסת עדודה, והביא בשם רבו וז"ל: עדודה נבילה וכו' והכי משמע קרא יביאה עד יביא העדודה כדכתיב בבקר יאכל עד דהיינו שלל כדמתרגמינן עדאה מפי מורי, ע"כ. וכן דעת שאר המפרשים והפוסקים כי הכונה בהמלה שהשתמש בה אבא שאול כאן, לכל הגרסאות הכל אחד, היא להגבלה והסברה מכרעת להגרסה עדודה, שלפי כך השתמש אבא שאול כאן במלה זו ולא במלה נבלה הרגילה, מפני שהוא פרש כך את המלה עד שבכתוב, כמו שהרגיש בזה מורו של רש"י, וזהו הפרוש היותר נאה להכתוב. ורגלים לדבר כי בימי אבא שאול היה נהוג המשקל עדודה במקום המשקל עד בזמן קדום. ונראה דעת מורו של רש"י כי זו היא המלה עד בהכתוב בבקר יאכל עד, ואפשר שבאמת גם כאן צריך לנקד העין בפתח, אבל מפני משא פנים להנקוד של המסורה קבעתי הצורה עד בצירה, שגם זה אפשר.