קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— הִתפ', הִתְעַדֵּן, אכלו ושתו מעדנים, התפנקו, wohl leben; vivre dans les délices; to live in luxury: ויאכלו וישבעו וישמינו וַיִּתְעַדְּנוּ בטובך הגדול (נחמ' ט כה). — ובתו"מ: צדיקים מתרפאין בה וכו' ולא עוד אלא שמתעדנין בה  (ר"ש בן לקיש, ע"ז ד.). לבן מלך שעמד מחליו א"ל פדגוגו ילך בנך לאיסכולי א"ל המלך עדיין לא בא בני בזיוו שנשתנה מחליו אלא יתעדן ויתענג בשלשה חדשים במאכל ובמשתה ואח"כ ילך לאיסכולי וכו' אמר להם הקב"ה וכו' יתעדנו בני עד ג' חדשים בבאר ומן ושלו ואח"כ אתן להם התורה (מד"ר שה"ש, סמכוני באשישות). — נִתְעַדֵּן הבשר, היה רך וענוג: אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין וחזר היופי למקומו (ר' חסדא, ב"מ פז.). — ובסהמ"א: מי הוא אשר ירוץ להתענג ולהתעדן בנעימים שהוא יכול על זה יותר ממני (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, נחץ). וחבב אליהם להתעדן ולהתנשא בו (בעולם) עד אשר צללו במצולות ימיו וחייבם היצר לסבול צער גליהם והעולם מושל בהם (הוא, חו"ה, הפרישות ב). ראשו של לויתן בגן עדן להתעדן שם ושם הצדיקים (ספ' חסידים תתתתשנד). אהבי תענוגי העולם הזה לא יתעדן בטוב הגדול (קטע כ"י גני', JQR. 1904, 430). על כן יחושו נחליו ויתרוצצו גליו לחנות בגבוליו ולנשוק מדרך רגליו ולהתעדן בזוהר הדרתו ולהתברך בברכתו (ר' יוסף בן תנחום הירושלמי, מכת' אל ר' דוד בן אברהם בן הרמב"ם, מטמוני מסתרים, 19, קובץ על יד ט). שכמו שיש ג"ע של מטה שהוא מקום תתעדנו בו הנפשות כן הגיהנם הוא מקום מוכן אל העונש והיסורין (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 82). שלא תתעדן כלל לא בשינה ולא אפילו בתנומה שהיא פחותה מהשינה (ר"י בן נחמאיש, פי' משלי ו ה). ונשקפה על פני הישימון פירוש נראית על פני המדבר לתענוג להם ולמקניהם לשתייה ולהתעדן ולהתקרר (פענח רזא, חקת, נג.). צורת החיות מתעדנות כפי חפציכן והאתונות רועות על ידיהן (משל הקדמוני א). (היין) משמח לב החכם ומחזק הנפש החכמה בחכמה ובתבונה אשר בהם הנפש שמחה ומתעדנת עדי יפיה (ר"מ אלדבי, ש"א ד, פה:). ואמר הפיטן: זה זכרם שלחו למקנה להתעדן בפרי סחרם (Elbog., Stud. 146). — ואמר המשורר: יגעים בימיו מצאה נפשם נפישה אשר התעדנה תבל בחסדו כאלו היתה היום חדשה (רשב"ג,  הצפור או דרור). שתו והיותר כשמן טוב עלי ראשם להתעדן ביד משחו (ראב"ע, אש קדחו אוריו). ונוראות ירדן בם אתעדן וכמו בעדן לב ארחיבה (ר"י הלוי, יעץ ומקים). פרקו הנזמים וזרקו הבשמים ועבדן יתעדן בקנמונן ונרדן (הוא, יוני גאיות). בגן עדנה להתעדן רצוני ועתות צמאוני הוא נהרי (ראב"ע, בדת אל אדבקה). בי שהדי לנורא עלילה אתעדנה בדעתו וגילה (הוא, אודה לשם). אל תתן מאויי מחרפי ותפל תחנתי לפניך ראש מסבי עמל פימו יכסם ואל יתעדנו בעדניך (הוא, יי חקרתני). יביאוני לגן עדנך ושם תהיה ישיבתי ואתעדן באורך (הוא, לך אלי תשוקתי, כהנא א, 207). ואל תשים חלקי עם רודפי תאות העולם וטובותיו והמתעדנים בתענוגותיו (ר"י חריזי, תחכמונ' יד). השיבתני ואם כן בחלום קום ונתעדן ביופי הראייה (גנזי שכטר ג, דודסון 231). מלאו הגביעים דם ענב וחמר ובמעדני המלך התעדנו (גוטלובר, ממצרים של פרנקל 57).

— פִע', *עִדֵּן, — עשה שיתעדן, שיתענג: למלך שהיו לו אפוטרופסים במדינה וכו' ואמר להם כל זמן שבני עושה לי רצוני היו מערבים ומעדנים אותו (ספרי דבר' לו). אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהן נפש כל חי (ר' יונה בשם ר' שמעון חסידא, ירוש' ברכ' ו א). תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן (רשב"י, שבת לג:). מה שמן מעדן הראש והגוף (מד"ר שה"ש, כי טובים). — ובמשמ' עשה שיהיה רך: אנפיקגון שמן זית שלא הביאה שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השיער ומעדן את הבשר (שבת פ:). עדינו העצני כשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שהיה יוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ (מו"ק טז:). — עִדֵּן את העשבים, את הפֵרות: מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקין אותן כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך (מד"ר' תנאים לב ב, הופמן). מטר משקה מרוה ומזבל ומעדן וממשיך (רב חנן בגדתאה, כתוב' י:). התקשור מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח ר' חנינה בר פפא ור' סימן אמר כימה מעדנת1 את הפירות (מד"ר בראש' י). — ובסהמ"א: ואסכך בשמן לעדן הבשר שנתקשה בעבוד' בחמר ובלבני' (רד"ק, יחזק' טז ט). כי המנהג לסוך בו (בשמן המור) גם הידים לעדן ולרכך אותם (רמב"ן, שמות ל כג). אע"פ שאין השמש הזה הגשמי פועל בנשמות בחומו ולא מעדן בעדונו רק שהם משלים נרמזים בדברים דקים פנימיים (רשב"א, מאמר על ישמעאל, פרלס מא). ומראה להם (לצדיקים) השחוק כדי שיראו שמעדן ומענג להם לויתן (ספ' חסידים תתתתשנד). ויהיה זה הדבר דומה לדבש שנפל לתוכו סם המות שאכילתו מעדנת והורגת (ר' ברכיה הנקדן, ספ' החיבור וספ' המצרף VI, גאלאנץ 8). ואם יצאו השדה צנה או חום יזיקום עד שובם אל חיק אמם תחממם ותעדנם (אלשיך לאיוב לט ד). — ואמר הפיטן: דגלים העלים באהבה ועידנם בחופת גנה דבר צום והמירו וגורשו ממנה דלים (רסע"ג, אלהים יה מקדם, עלבויגן 122). חופפתני במדבר מן ושליו כשסע גרגשי להדום בארץ צבי ואקדום ויעדנוני לשדום זקפתני ימינו המוני ממרוד בפרא ואדום (פיוטים ושירים, גנזי שכטר ג, דודסון 65).

— פֻע', *עֻדַּן, מְעֻדָּן, מעודן, — שעִדנו אותו, שהוא רך וענוג: אבל אם היה מרוכך מעודן מפונק כל שכן שכפול בו צערו (מכי' משפט' ח). מה ת"ל המעלה עדי זהב על לבושכן שאין תכשיט נאה אלא על גוף מעודן (ירוש' נדר' ט יא). — ובסהמ"א: כדי שיהא (לויתן) מעודן לעתיד לבוא ויאכלוהו בכל מיני תאותם (ספ' חסידים תתתתשנד). — ואמר הפיטן: צאתי לאלוש עדנתי ברדת טל צעקתי והזכר לי ברית ילדות טל (ר"א הקליר, אאגרה, תפל' טל). צבאו פתח ארמון הגמון מעדן נבל וכילי צהל לקראתם ואמר בואו לבדכם אלי (אודך כי, יוצ' שבת ב' חנוכ'). עלי נטעי וגזעי המעודן וצורתי אשר יפתח בצורות ועל ארז יפה ענף וקומה (תדמו כי, סמא"צ תשעה.). —  ואמר המשורר: ראש אקרח ומר אצרח על גולת אשביליה על אצילים הם חללים ובניהם בשביה ועל בנות מעודנות נמסרו לדת נכריה (ראב"ע, אהה ירד). לחיה מעלה שחרים ושערה מעריב ערבים תהי בה נפשך מעודנת ותהי לך סכנת (ר"י חריזי, תחכמונ' ו).

— הִפע', °הֶעֱדִין, — היה עָדִין, התעדן, ואמר הפיטן: מצות וחקים דת ודין משם למדו מאמצי הדין מדשן ביתך זכו להעדין משמים השמעת דין (שלמים בחנותם, יוצ' ב שבוע').

— קל, °עָדַן, בינ' פעו' עָדוּן, מ"ר עֲדוּנִים: עדונים להיות שבע בצל רעננים סימן לשבעה עננים בחג הסכות (אנוו המצות, ליל ב סוכ'). — וכמו עֲדָנִים: ואברהם המון כל הנדיבים אשר נטע פרי עדן עדונים אבי סעד סעדו אל בחסדו והמשילו בכל קצוות ו[פ]נים (ד"ה יהודי מצרים וא"י, ב, מן 76). חוה הראשונה היא תעיד למבינים בה גרש האדם מגן העדונים (עמנו', מחב' א).