ב. עֵדֶן
1, — כמו א. עֲדִי: בנות ישראל אל שאול בכינה המלבישכן שני עם עֲדָנִים2 המעלה עדי זהב על לבושכן (ש"ב א כד).
1 עי הערה לקמן.
2 הקדמונ' פרשו גם עדנים זה במשמ' הרגיל, כענין תענוג ותפנוק, אך זה דחוק כאן, כי אין זו מליצה טבעית הלביש את פלוני תענוגים, והסוגר של הפסוק אומר בפרוש כי הכונה בעדנים זה הוא עדי זהב. ואולי הוא ט"ס במקום עֲדָיִים, [ועי' בפרושו של סגל.]