עֶדְנָה

ש"נ, מ"ר עֲדָנוֹת, — תענוג, Vergnügen, Wonne, délice, plaisir; delight, pleasure: ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עֶדְנָה ואדני זקן (בראש' יח יב). — ובסהמ"א: מעדן נותן עדנה וזיו בפירות (רש"י, כתוב' י:). — ואמר המשורר: שמואל בן יוסף שמע דברי כסף שמואל בן יוסף ועדנה ספירם (ר"ש הנגיד, באשמרת ערב). — ואמר המליץ: בריעה אלו זכרתיה בהיותי עם יעלה על ערש רעננה לא תהיה לי כל הלילה עדנה (עמנו', מחב' ב). הייתי שעשועי לבות צביות חן בי תגלנה בי תשכחנה עדנה אותי על ראש שמחתי תעלינה (שם ד). —  ובמשמ' ימי העלומים1 שהם זמן התענוגים: יוצרי ורועי ואני בעדנה נפשי וגוי קנית לעשות רצונך מתרפה (ר"י הלוי, מי יתנני עבד, מלא הפנים, גיגר, לח). והלמני דבר עון אשר אצבור נשמטו ימי עדנה ובא העת לקבור (ראב"ע, ובכן יי' קראתיך). ואלו איש אסיר שיבה ישורה יהי שב מזמן זקנה לעדנה (ר"י חריזי, תחכמונ' כ). כל הרואה נסיעתו מן הנער אל העדנה ידע כי כן יסע מן העדנה אל הזקנה (שם מד). ומעיר (היין) בלב כילי נדבה ומאריך העדנה ומאחר הזקנה (ר"י זבארה, שעשוע' א, דודסון 12). ואם יהיה ביום ג' תהיה בעדנתו מכאן ואילך תהיה בזקנתו (שם, יב, 137).  הה לזמני כתב שטנה עלי לא השאיר לי עדנה (עמנו', מחב' ד). ובצאתו מן הנוער אל העדנה והוא כבן שלשים שנה נשא אשה מבנות הנדיבים (שם כד). —  עֶדְנוֹת הגן: והנהר הוא הבינה שהוא משקה כל עדנות הגן2 וממנה נמשכו ההויות כמו הנהר שממנו נמשכו המים מהגבוה לעמוק (רש"ט, ספ' האמונות ו ו). 



1 [ע"פ תרג' אונקלוס (בראש' יח ב): עדנה —  עולימו, ועי' רש"י שם, וז"ל: דבר אחר לשון עידן זמן וסת נדות, ע"כ, ע"פ מד"ר בראש' מח; וכן ריב"ג בשרשיו מפרש עדנה בחרות.]

2 [מליצה לקוחה מן הדבור עדן גן, עי' א. עֵדֶן א).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים