ש"ז, מ"ר עֲדָנִים, כנ' עֲדָנֶיךָ, — א) שם מקום יפה, מָשקה מאד, שנטע שם אלהים גן והשכין בו את אדם הראשון: ויטע יי' אלהים גן בְּעֵדֶן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר (בראש' ב ח; גם שם י; שם יה; שם ג כג; שם כד; שם ד יו). כי נחם יי' ציון נחם כל חרבתיה וישם מדברה כְּעֵדֶן וערבתה כגן יי' (ישע' נא ג). — ואמר בן סירא: יראת אלהים כעדן ברכה ועל כל כבוד חפתה (ב"ס גני' מ כז). — ובתו"מ: מאי עין לא ראתה אריב"ל זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ר' שמואל בר נחמני אמר זה עדן שלא שלטה בו עין כל בריה (ברכ' לד:). מצינו שכל העולם כלו ככיסוי קדרה לגיהנם ועולם אחד מששים בעדן אין לה שיעור (רבי יודן בר' אלעאי, מד"ר שה"ש , אחת היא). — ואמר המשורר: ארכב עלי במתי ימות אלי חיי עולם ואלך אלי עדן עלי תופת (רמב"ע, מחאצרה בשם ר"ש הנגיד, כ"י ילין). צורה החיתני איך מותי בשלה צורת ראש אהבים להט עם כרובים על עדן נציבים (ראב"ע, צורה החיתני). כלכל עדני מתשישות יסרני קשות מקששות כונתו חולת תשישות סמכוני באשישות (אור ישע, יוצ' ב פסח, מחז' איטל' א, קיב.). כי אין לבו כי אם לערמה כי מדוע לא בחר במקום ההוא להיות מנוחתו ותענוגו ועדנו (ר"י זבארה, שעשוע' ב, דודסון 24). והוא חייו והוא כחו ועדנו ויהפך בכל נתח למינו (הוא, בתי הנפש, שם 163). היוסף אוהבי נצב כצר לי ותפת נהפך גני ועדני (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני' בידי שפירא). — ובסתרי הזוהר נמצא העדן העליון למעלה מכל עדן והוא העדן הפנימי מקום כל העדונין (רש"ט, ספ' האמונות ו ו). — ועֵדֶן גן: נזיר אחים ומי ראוי לעדן ועדן גן למי ראוי לדירה ומי יבנה בעולם הנשמות לשכתו בית זבול ארמון וטירה (עמנו', מחב' ח). — ומ"ר עֲדָנִים: האויב בקומו לעורר מדנים ודמה להכרית פרחי עדנים זמם לשקול לגנזי אדונים (סליח' תענית אסתר, סדר רע"ג ב, רי"ד:). זולתך בעלוני אדני זדים עודוני מעדני חזיר כרסם מעדני עזרי מעם יי' (מנחם בר מכיר, אחור וקדם צרת, יוצ' שבת הפסקה א). — °נוח עֵדֶן, תאר או ברכה לצדיק מת: ואמרנו בישיבה כששינן גאון אבא מארי נוח עדן את הפרק הזה דהדין גירסא טפי דק (גנזי שכטר ב, גינצבורג 59). שאל ר' מנחם את ר' נתן נוחו עדן והשיב לו ואמ' ששאל וכו' (מעשה הגא', אפשטין 26). אשכחן פירושה משמה דאדוננו מר רב יהודאי ובפירושי אדוננו סעדיה גאון נוחם עדן דאמרי וכו' (תשו' הגא' גני', אסף 212). — °ובהשאלה, תֹאר של החכמה: והחכמה היא הנקרא עדן שהיא מרכבה לכתר (רש"ט, ספ' האמונות ו ו). — גַּן עֵדֶן: בְּעֵדֶן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם וכו' (יחזק' כח יג; גם שם לא ט; שם יו; שם יח). ואמרו הארץ הלזו הנשמה היתה כגן עֵדֶן (שם לו לה). כגן עֵדֶן הארץ לפניו (לפני הארבה) ואחריו מדבר שממה (יוא' ב ג). — ובתו"מ: כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו מ"ט כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן שנא' וכו' (יומ' פז.). הכא את אמר וכל שיח השדה ולהלן את אמר ויצמח יי' אלהים מן האדמה א"ר חנינא להלן לגן עדן וכאן לישובו של עולם (מד"ר בראש' יג). גם את זה לעומת זה זה גיהנם וגן עדן כמה ביניהם טפח (שם קהל' ב). — ובסהמ"א: ור' יהושע בן לוי שהיה גם הוא צדיק גמור ואהוב למלאך המות פעם אחת אמר למלאך המות הראני גן עדן אמר לו בשמחה (אלפא ביתא דבן סירא, כט.). דע כי הגן עדן שעיד הקב"ה לצדיקים והזכירוהו הנביאים ברמז במקרא גם חכמי התלמוד הביאוהו באלפי מקומות בגמ' בבלית וירושלמית ובאגדות מדריגת ההגעה אליו הוא על דרך שאומר לך עתה (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש, כא:). ואני שמעתי מן האפיפיור וההגמונים שכל מי שאינו מקבל טבילת ישו הוא טמא לעולם ולא יוכל לבוא לגן עדן (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה 30). אם תקבלו דת הנוצרים אחינו אתם ותקבלו ממנו בכל יום כבוד ותועלת ותחיו עמנו חיים ערבים גם בגן עדן נשב יחדיו (שם 67). והוא דוגמא הג"ע העליון כאמרם ז"ל הביאני המלך חדריו אלו חדרי ג"ע (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 76). ואמרו חכמים הוקף גן עדן במאוסים והוקף גיהנם בתענוגים (ראב"ח, מאזני צדק לאלגזלי 71). — ועם כנ': והפילוסופים קוראים נותן המדרגה הזאת השכל הפועל וישימוהו מלאך אחרי האלהים וכאשר שכלי בני אדם נדבקים בו הוא גן עדנם והתמדתם הנצחית (ר"י א"ת, הכוזרי ה כג). בגן עדנה להתעדן רצוני ועתות צמאוני הוא נהרי (ראב"ע, בדת אל אדבקה). — גן עֲדָנִים: העם קראתי בנים להסתירו ממונים סכתה בענן הבאתו לתוך גן עדנים תחת שבעה עננים בצל שדי יתלונן (ר"י הלוי, יום נחית גאולים). — וגנת עֲדָנִים: אחפש בו חדר חכמה ואעל בלי סלם אלי גנת עדני (רמב"ע, הקיצותי). — וגני עֲדָנִים: ועל כן יש שני גני עדנים מטה ומעלה (ר"מ די ליאון, נפש החכמה ג). — ב) מאכל או משתה טוב הטעם מאד: אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מֵעֲדָנַי1 הדיחנו (ירמ' נא לד). ירוין מדשן ביתך ונחל עֲדָנֶיךָ תשקם (תהל' לו ט). — ובסהמ"א: ארץ דגן תירוש ויצהר רבת תנובות ועדנים וכל מיני מגדים (מנחם בן סרוק, מכת' ר' חסדאי אבן שפרוט למלך הכוזרים). ראה בגן הושבתיך ומפרי עדניו האכלתיך ותאוה אחת מנעתיך ביני ובינך מה היא (ראב"ע, אחד רבה אמונתך). ויזרוק על חטאיו מי סליחות לכבות אש יגונים ואנחות ונפש להטה לה יט עיניו וצמאה ישברו מימי עדניו ועם נפשות חרדים אל דברו צרורה תהיה בצרור יקרו (ר"י זבארה, בתי הנפש, דודסון 167).