1, תה"פ, — עֲדַיִן: וטוב משניהם את אשר עֲדֶן לא היה אשר לא ראה את המעשה הרע אשר נעשה תחת השמש (קהל' ד ג). — ובסהמ"א: ולא בריך מפני שהיה אוכל הרבה כלומר שעדן לא לא שבעתי שאומר ואכלת ושבעת (גאוניקה ב, גינצבורג 341). חרתא  דארגיז עיר שיש סמוכה לעירינו ברחוק פרסה אחד ושמה חרתא דארגיז ארגיז איש א(מנ)ושי היה והיה רב [המנו]נא [דר שמה] ועדן [קבו]רתו שם (תשו' הגא' גני', אסף 155). כל זמן שאוכיל מהן בין שלחן לפניו ואוכיל עליו בין גמר סעוד ועדן שלחן לפניו ואין מברך לאחריו (שם 74). רב [הונא] אכל י"ג ריפי שהן בני ג' ג' לקבא וכו' ולא בריך מפני שהיה אוכל הרבה שעדן לא שבעתי (אוצ' הגאו' א, לוין 94). — ואמר המשורר: גדפו חסידיך אשר מאומה אין עדן בידיך קומה ורומה על שמי כבודך ויחזו מה נחלו עבדיך (ראב"ע, אני באוני). — ועדאן: ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפים בתחילת שש מה טעם גזירה משום יום המעונן שאם תתיר לו לאכול בחמש פעמים שתגיע שבע עדאן חמש הן (תלמידי רב יהודה גאון, הלכ' פסוק' 12). כיון שבבל מאז מקום לשון ארמי ולשון כשדי ועדאן בכל העיירות בלשון ארמי וכשדי מספרין הכל בין ישראל ובין הגוים (אוצ' הגאו' א, לוין 34). ובאותן השנים היה מנהג כל אדם להפרד מאילו בעלי אומניות (ברסקאים) ולא היו יושבין עמהן ולא מתערבין בהם ומתרחקין מהן ולפיכך היו להם בתי כנסיות לבדן ועדאן בכמה מ[קומ]ות יש (תשו' הגאו' גני', אסף 93). אבל אם נמוקו שני פעמים בודאי הולכת שהוא לח ביותר ועדאן השמנונית מצויה בו (שם 108). שבכל ימות [השבת הוא מד]ליק את הנר ונתן בה שמן ארבעה וחמש[ה] פעמים ועדאן [היא כובה אבל בליל]י שבת מדליקה מבעוד יום והלך לבית המדרש וכו' ועדאן היא דולקת (גנזי שכטר א, גינצבורג 6). — ועידאן: צא וחשב תתקכ"ב כי כן החשבון  מחרבן הבית ועידאן (תשוב' הגא' הרכבי מה).