1 כך הנקוד במעה"מ, בוקסד', בהערוך הפוליגל' הלונד' ובזמן האחרון דיסויאר בלשון דרבנן.  וכן במדה"ג (הוצ' שכטר) אֲבָאבית, והוא משק' שְׁמָמִית אם שרשו אבב, וכן *חֲזָזִית, *חֲפָפִית, לפי הקריאה המקֻבלה.  צמ"ד אָבָבִית (ואולי הוא אֲבָ- כמו שמנֻקד שם אָבָטיחים).  קוה' אִבַּבִית ודלמן אַבָּבִית.  ואין בתנך חבר לאלה המשקלים.  ואעפי"כ ד"ר י' קצנ' מסכים לנקודו של דלמן, וסובר שמשק' "פָּעָלִית היא התמונה המאוחרת לשמות המחלות במקום פַּעֶלֶת שבמקרא". עכ"ל בהערה בכ"י.  ועי' הערה שאחרי זו בדבר מקור המלה ופרושה.

2 כך בערוך, ומביא גרסת ס"א ועועית, וכן במשל השני גרס' הערוך אבבית, ובמשל השלישי, שהובא בערוך כמו"כ בערך זה, כתוב בערוך בעצמו ועבעבית. ובנוסחאותינו במשל א' קור וחום חמה חכאכית, ובמשל ב' חמור זה יוצא צינה עליו כמה חככים באה עליו.  ובדפ' וניציה עם פרוש רש"י ואב"א, במקום כמה חמה: צינה עליו חמה עליו חככים עליו.  אבל ברש"י שם אבאבית, ומביא ס"א חכאכית.  ב"אות אמת" הביא גרסת רש"י אבאבית.  ובמשל ג' ונכנסה בו חמה ואכאכית, ובילק' במקום זה ועכעכית.  ואות אמת הביא גרסת הערוך.  ובמדה"ג של התימנ' בכ"י והוצ' ד"ר שכטר מובא משל ג' בנוסחה זו: חמור עועיות עלו בו גמל אבאבית באה עליו.  השנויים הרבים מעידים כי הנוסח' משֻבשות, והגרס' אבבית שבהערוך היא היותר אמתית, והנה בה"ע הסתפק בהזכרת מלה זו בלי שום פרוש, ואין לנו איפוא שום פרוש מסור בקבלה  מהקדמונ', והפרוש היותר קדום שיש בידינו הוא של רש"י שם פר' יט שפרש: חמה זו חולי קדחת אבאבית קור.  ועפ"י זה פרש גם בוקסט' ותרגם: horropilatia, ר"ל סמּוּר השערות מפני הקור, ואמר כי מהערוך נראה שפרש מלה זו בכ"מ במשמע' קור.  וכן צמ"ד: קרירות עם חמימות, ותרגם כמו בוקסט'. גם מ"כ הביא פרוש רש"י קור.  וכן ר"מ לנדוי, ותרגם Schauer, וכן דיוס' בלשון דרבנן.  רק המשביר  אבבית (או חכאכית) חֹם, כדי שיהיו שתי המלים של המדרש חמה ואבבית מכונים להמקרא קר וחם, ולכן נאנס לפרש חמה מלשון יונ' קֹר, ונמשך אחריו גם לוי, ודלמן, וגם אני קודם בלי בדיקה כראוי.  אבל חמה אין ספק בדבר שמשמעתה חֹם הקדחת, ובמשמ' זו היא משמשת בכ"מ בתלמוד, עי' זה הערך, ואולי היה הדבור חמה ואבבית שגור ורגיל בזמן ההוא ולכן פרשו בו את הפסוק קר וחם, ואין קפדה אם אין סדר  המלים אחר.  ומקור מלה אבבית, גם במשמ' קֹר וגם במשמ' חֹם, לא נתברר.  גזרתו של המשביר ממלה יונית רחוקה מאד, וכן לא קבל אותה קר' בעמ"ש שלו.  קוה' הביא המלה הערב' חמי אלע'ב حمي الغبّ שפרושה  הוא קדחת שלישית.  אבל עקר משמעתו של ע'ב הוא העדר, וחמי אלע'ב פרושו קדחת של סרוגים.  וד"ר יקצ"נ סובר כי מקור אבבית הוא השרש אבב במשמ' צמיחה, ואבבית היא צמח על העור, שחין.  וכן דעת דר' מזיא, כי נגזרה אבבית מן אבב במשמעת פריחה, וסובר הוא שראוי לתרגם אבבית exanthème, וחמה אבבית שבמשל ג' היא exanthem. Fieber.  וכל זה אינו מחֻור.  ובאין יסוד נכון להשערות הללו, ובהיות שמצרוף חמה ואבבית נראה באמת כי אבבית היא איזה דבר מלבד חם הקדחת, ההגויה בחמה, לכן דעתי נוטה עתה כי ראוי יותר להחזיק בפרוש היותר קדום שיש לנו למלה זו והוא של רש"י להמדרש, ושהחזיקו בו עכ"פ בעל עה"ק הנ"ל, בוקסט' והערוך של הפוליגלוטה, וצמ"ד, ומ"ל, ודיסויאר, ואחרים.  ואולי יש קצת יחס בין שם אבבית זה ובין השרש הַבּ ھَبّ, הבב בערב', שמשמ' היא נשיבת הרוח וגם זעזוע של החרב וכמו"כ של הזכר בבע"ח בשעה שהוא נזקק להנקבה.  וכבר העיר פלישר (הגהות ללוי) על הדמיון בין שני השרשים השמיים אבב והבב.