פ"ע, עָפוּ, עָפָה, עָפוֹת, עוּף, אָעוּפָה, יָעוּף, וַיָּעָף, וַיָּעֹף, תּעוּף, וַנָּעֻפָה, יָעֻפוּ, תְּעוּפֶינָה, — עָף הנשר וכיוצא בו, נע ממקום למקום בחלל האויר ע"י תנועת כנפיו, fliegen; voler; to fly: כל צפור כנף אשר תָּעוּף בשמים (דבר' ד יז). כצפרים עָפוֹת כן יגן יי' צבאות על ירושלם (ישע' לא ה). ילך פשט וַיָּעֹף (נחו' ג יו). ואמר מי יתן לי אבר כיונה אָעוּפָה ואשכנה (תהל' נה ז). כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יָעוּף השמים (משלי כג ה). כצפור לנוד כדרור לָעוּף כן קללת חנם לא תבא (שם כו ב). — ומלאך וכדומ': וַיָּעָף אלי אחד מן השרפים (ישע' ו ו). וירכב על כרוב וַיָּעֹף (תהל' יח יא). — ובני רשף: כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוּף (איוב ה ז). — ובהשאלה לכל תנועה ממקום למקום בחלל האויר, הענן וכדומ': וְעָפוּ בכתף פלשתים ימה (ישע' יא יד). מי אלה כעב תְּעוּפֶינָה (שם ס ח). — ומגלה עָפָה: ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עָפָה1 ויאמר אלי מה אתה ראה ואמר אני ראה מגלה עָפָה1 ארכה עשרים באמה ורחבה עשר באמה (זכר' ה א-ב). — והחץ וכיוצא בזה: לא תירא מפחד לילה מחץ יָעוּף יומם (תהל' צא ה).  — ובהרחבה, להליכה מהירה מאד: ופרשיו מרחוק יבאו יָעֻפוּ כנשר חש לאכול (חבק' א ח). — והעין: התעוף2 עיניך בו ואיננו וכו' אל תלחם את לחם רע עין (משלי כג ה-ו). — ובמשמ' עָבר וחלף מהרה: כי גז חיש וְנָּעֻפָה (תהל' צ י). כחלום יָעוּף לא ימצאהו וידד כחזיון לילה (איוב כ ח). — ובתלמו' בהשאלה, מלהב האש: אין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת וכו' מפני שהוא עף3 (שבת כו.). — ובסהמ"א: אם הסופר מכתש סממני הדיו ועף מהן אבק על הקלף וכתב באצבעו על האבק (ערוך ערך אבק). שרף של קטף שהוא עף ואם מעמידו כנגד הנר אף על פי שמרוחק מיד עף ובא הנר ודולק בו (שם ערך אפרסמון). ואמר המשורר: וברק ענן אורו כמו ניצוץ עף על פני כוכבי מהליה תשמע שאון רעמו כהוללת ארץ יבקע קול חליליה (ר"ש הנגיד, הנה יחידתי). ואלו אהיה כזבוב ואעוף עלי דודי עקרני בידו (רשב"ג, זמן בוגד). ועל כן ברוח ברחתי ולו יכולתי עפתי פרחתי כי עד מאד סבלתי (ד"ה יהודי מצרים וא"י, ב מן 131). ושחרתיו ואיננו בשכבו בתוך עפר כמו עף עם רננים (ר' שמואל בן עלי, אגר' תרביץ ב, 76). — ואמר הפיטן: סע ועף בבצע שקלי חשדי ונשאו את רדידי מעלי שדדי (בכרמי מלון, מוס' פרש' שקל'). סחי ים השריץ שבע מאות מיני טהורים וכושר עפים לאין חקר ומספרים (ר' בנימין, אלהינו אלהים אמת, יוצ' שבת בראש', מחז' איטל' א, סג:).

— פוע' יְעֹפֵף, מְעוֹפֵף, עוֹפְפִי, — א) פ"ע, כמו קל: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יְעוֹפֵף על הארץ על פני רקיע השמים (בראש' א כ). — ומלאך : שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יְעוֹפֵף (ישע' ו ב). — ובהשאלה לנחש מזדרק במהירות באויר: כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מְעוֹפֵף (שם יד כט). אפעה ושרף מְעוֹפֵף (שם ל ו). — ובתו"מ: היתה מעופפת4 בזמן שכנפיה נוגעות בקן חיב לשלח (חול' יב ג). כשהיא רובצת עליהם פרט למעופפת יכול אעפ"י שכנפיה נוגעים בהם (ספרי דבר' רכז). — ובהשאלה: א"ר הונא בר ברכיה משום ר' אלעזר הקפד כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו וכו' ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור (ברכ' סג.). — ובסהמ"א: וזה כי אתה לקחת הכנף בענין ההצטרפות כי לא יהיה אלא למעופף ולא לקחת המעופף בענין ההצטרפות (ראב"ד, אמו"ר 7). נראו אליו כאלו הם מעופפים אל הפך צד מרוצתו (שם 51). והרביעית סימן החכמה הנראה במיני שאר החיים מקטנם ועד גדלם מהם המעופף והשוחה הזוחל (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ד). וכנפיהם היו פרודות מהגוף ופרושות למעלה לעופף (רד"ק, יחזק' א יא). עוף אחד היה משוטט ומעופף אחריו והחזיר ראשו לאחוריו וראהו אמר ודאי שליחותא אית גביה רצה לומר שהוא בשליחות (דרך אמת על הזהר, וארא, כח.). שדרך העופות שנלכדות בפח מבקשות לעופף (ר"י בן נחמיאס, פי' משלי יב כז). ונוכל להמשיל ולרשום מעלת האהבה כעוף יעופף על הארץ (שלמה חיים חבר טוב, צמח צדיק, ד:). ואמר המשורר: ולא נחלקה רוחי לעמדה לנגדך מהרה שלחתיה לעופף כאיש דואה (רה"ג, JQR.NS. I,233). קנינך המלת מעופף ואופן מטפף באונך וכרוב ינפף כנף לעופף בגאונך (יצחק אבן גיאת, קנינך, שער השיר 19). ובנפול עלי עיני תנומה ותרדמה תעופף שנת עיני ותדד תנומתי (רשב"ג, ידידי שעו). חשוב היטב ואחר כך תדבר והבן כי לשון כל איש כמו קן ומליך יעופפו לאזנם ולהם לא יהי על לבך קן (רמב"ע, התרשיש, י לב-לג). לבות בני בין עופפו אל שיר נעים להתבונן יקר חנם ימכרו בהם בני חורים יעבדום שרי זמן חנם (הוא, הגביר נכפלו באורך). הקרן המתהלך יחלק לשתי רוחות והמעופף לעשר משפחות (ראב"ע, אגרת חי בן מקיץ). אני הגבר ממבחר ילדי עבר שוטטתי בכל עבר ועופפתי מים עד מזרח בלי אבר (ר"י חריזי, תחכמונ' כ). — ובהשאלה: החוטאים מהם יקרא מעופף ומהם חולשה (ספ' המדות לאריסטו ז ט, סנטוב). החטא אשר הוא בלתי נעצב הוא הנקרא מעופף (שם). מהחוטאים אמנם טובים הם נקראים מעופפים (שם י). והנה החוט הנ"ל עם המשקל יכונה בשם משקל מעופף (pendulum) (ברוך לינדא, ראשית למודים ב ד). לימודי וכללי תנועת המעופף והמסתעפים ממנו הם רבים ועמוקים עד מאד (שם). — ב) פ"י, בהרחבה, עוֹפֵף חרב וכדומ', עשה בו תנועה מהירה מאד באויר: בְּעוֹפְפִי חרבי על פניהם (יחזק' לב י). — ואמר הפיטן: מלך אביון תנומה תעופנו תרדמה תעופפנו תהו ישופנו עד מתי ימלוך (מלך עליון, מוסף ר"ה א). כי יש מעופף יעופפהו הרוח (ראב"ד, אמו"ר 7). ולנחם לבבי מכאבו בהזכירי חרפת הזמן וטובו ובעופפי חרבי על פני אשר כסו פניהם בחלבם (עמנו' מחב' א). הנמצא חן בשירות נערבות וחנית כי נגיעיה מהרה הבחרב נעופף על פני איש הכי תופיע עלי נפש נהרה (שם ח).

— הִתפ' יִתְעוֹפֵף, — הִתְעוֹפֵף העוף, עף לו מהרה מן המקום aegfliegen; s'anvoler; to fly away, ובהרחבה גם לדבר לא בע"ח, במשמ' עבר חלף מהרה: הִתְעוֹפֵף כבודו של פלוני: אפרים כעוף יִתְעוֹפֵף כבודם (הוש' ט יא). — ואמר המשורר: ובהם חי אשר יצעד וישחה ויתעופף וחפה בבין ארץ ותוך מהמרותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר, כהנא א 196). — ואמר הפיטן: קול ינופפון ויתעופפון עשות חפץ אל נאדר (יקודי אש, יוצ' שבת ה אחה"פ).

— הִפע' תָּעִיף, — הֵעִיף עינו,  הביט במהירות גדולה בדבר: הֲתָעִיף5 עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף בשמים (משלי כג ה). — ואמר בן סירא: למענו ברא אוצ[ר] ויעף ע[בי]ם כ[צפורי]ם (ב"ס גני' מג יד). — ואמר המשורר: ותשכיבו (את הפרעוש) בלילה האפילה על גבי והשחר יעיפו (תכחמונ' ד). הלא יתן את לבו כי עשה יעשה לו כנפים הונו ומהר תעיף עיט6 בו ואינו (רש"ט פלקירא, ראשית חכמה 7). לבי הלא ללכת אליו (אל יושר) פעמי מאילת יער ישא ויריץ אף יעיף כנשר (רמח"ל, לישרים תהלה ב).