*, מ"ר עוּקוֹת, ש"נ, — א) כמו עֻגָה ג), עוּגְיָה, עֹגֶל א): השמן משירד לעוקה (מעשר' א ז). חצר שהיא פתוחה מארבע אמות אין שופכין בתוכה מים בשבת אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים (עירוב' ח ט). (וכן) שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מתירין את שלא עשו עוקה אסורין(שם יא). מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה ועל מעלות המערה אם רוב מן הכשר כשר (מקוא' ד ד) . עוקת המערה אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד (שם ו א) עוקה שבחצר מחזקת סאתים אף על פי שנתמלאת מערב שבת שופכין לתוכה מים (תוספת' עירוב' ט יח). מכאן אמרו התבואה משתמרח והיין משתקפה והשמן משירד לעוקה (ספרי במד' קכא). ניקבה העוקה אית תני אין צריך לפוק ואית תני צריך לפוק נתמלאת העוקה אית תני צריך לשפוך אית תני אין צריך(ירוש' עירוב' ח א) . בימות הגשמים עוקה מחזיק סאתים נותין לו סאתים מחזיק סאה נותנין לו סאה (רב נחמן, עירוב' פח:). — ובסהמ"א: ראובן ושמעון שהיו הולכין מי תשמיש ביתו דרך סילון אל בית שמעון והיו מתקבצים עם מי תשמישו של שמעון בעוקה שתחת הארץ וכשהיו מצטרכין לפנות העוקה אחר שנתמלאה היה אומר שמעון לראובן תן עמי בהוצאה (ר"י אבן מיגש, שו"ת קלב, לשון המתרגם). היתה העוקה פחותה מסאתים שופכין לה במלואה (רמב"ם, שבת טו יז). והיו מימיו נשפכין לעוקה שבקרקע (ר"נ על הרי"ף, שבת יח:). ובקהלתינו עשוים מימי הגאונים הקדמונים ב' עוקות זו בצד זו ושניהם מלאים ונקובים זה לזה נקב גדול (חתם סופר, יו"ד ריד). — ב) החלל שבתוך הושט, בית הבליעה, Schlund; gosier; gullet, עּוּקַת נפש: מי גריסין לעיסת גריסין של פול  עוקת1 נפש (נדה ט ז). לעיסת גריסין של פול עז עוקת2 נפש (תוספת' שם ח ט). — ובסהמ"א: ואמר לנו משום רב האי גאון תרי טעמי עוקת נפש כלומר שכל כך הוא נלעס שכבר עומד ליבלע בתוך עוקת הגרון דהיינו נפש (ערוך ערך חלק). בהאשה פרק ט' בנדה לעיסת גריסים של פול על עוקת נפש פירוש כשילעוס אדם גריסין יפה יפה ולא נשאר בהם כלום אלא הם בעוקת נפש פירוש כשילעוס בהכנסת בית הבליעה שדומה לעוקה של בית הבד ולעוקת המים (שם ערך לעס). — °במשמ' עגול, וביחוד טבעת של הגרגרת: עיקור מי ששוחט בהמה ועוקר קנה מן הקוע  ואין מניח שיעור שתי שעורות מן הקוע אפילו עוקה אחת טריפה(תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק 141)