1, עֻצוּ, פ"י, — כמו יעץ: והיה כל הראה ואמר לא נהיתה ולא נראתה כזאת (כמעשה פלגש בגבעה) למיום עלות בני ישראל מארץ מצרים עד היום הזה שימו לכם עליה עֻצוּ ודברו (שפט' יט ל). עֻצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל (ישע' ח י). — ואמר הפיטן: לץ בבוא ללוצץ פלץ ונתלוצץ כעץ מחצצים לחצץ כנץ על צפור לנצץ (אץ קוצץ, יוצ' שבת זכור). סקרת כי למוקש ולצנין יעמד עצת זה לזה שמע במעמד עתיד שקלים מראש חדש ללמד (מעתיק פלוסים, יוצ' שבת שקל'). בדעת ראשית דרכו עץ אדם לטעת (רסע"ג, באדני יצדקו, עבודה, קובץ מעש' ידי גאו' קדמונ' ב, 11). ולמען ספר שמך עצת חמש מאות מהלך רצת ולסוף בסוף לחמו נפצת וכל שאונו בסאסאה לחצת (בעשר, יוצ' ב פסח). בנין בערכו בי עץ צרכו בשעשוע ברכו ראשית דרכו (אדון אמנני, יוצ' א שבוע'). הטה אלהי אזנך לעצו עצה יחשבו מזימה בל יוכלו (הטה אלהי, קינ').