1, ש"ז, כנ' עוֹרִי, עוֹרֵנוּ, עוֹרוֹ, עֹרוֹ, עוֹרָהּ, עוֹרָם, עֹרָם, מ"ר עוֹרוֹת, עֹרֹת, כנ' עֹרֹתָם, — הקלפה העליונה שעל פני הבשר בבע"ח, Fell; peau; hide, עוֹר של בהמה וחיה: ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עוֹר וילבשם (בראש' ג כא). ואת עֹרֹת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו (שם כז יו). וְעֹרֹת אילים מאדמים וְעֹרֹת תחשים (שמות כה ה.). ואת בשר הפר ואת עֹרוֹ ואת פרשו תשרף באש (שם כט יד). ואת עוֹר הפר ואת כל בשרו (ויקר' ד יא). ושרפו באש את עֹרֹתָם (של השעיר ופר החטאת) ואת בשרם (שם יו כז). וכסו אתו במכסה עוֹר תחש (במד' ד ח). — ובפרט עוֹר מעֻבד, Leder; cuir; leather: מכל כלי עץ או בגד או עוֹר או שק (ויקר' יא לב). או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בְעוֹר או בכל מלאכת עוֹר (שם יג מח). לכל אשר יעשה הָעוֹר למלאכה וכו' ושרף את הבגד וכו' או את כל כלי הָעוֹר אשר יהיה בו הנגע (שם נא-נב). וכל בגד וכל כלי עוֹר וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו (במד' לא כ). איש בעל שער ואזור עוֹר אזור במתניו (מ"ב א ח). — ועוֹר אדם Haut; peau; skin: כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לְעֹרוֹ במה ישכב (שמות כב כו). וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עוֹר פניו (שם לד ל). אדם כי יהיה בְעוֹר בשרו שאת או ספחת או בהרת (ויקר' יג ב). ובשר כי יהיה בו בְעֹרוֹ שחין ונרפא (שם יח). ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עוֹר ונתתי בכם רוח וחייתם (יחזק' לז ו). ואשר אכלו שאר עמי ועוֹרָם מעליהם הפשיטו (מיכ' ג ג).  עוֹרִי שחר מעלי ועצמי חרה מני חרב (איוב ל ל). בלה בשרי וְעוֹרִי שבר עצמותי (איכ' ג ד). צפד עוֹרָם על עצמם יבש היה כעץ (שם ד ח). עוֹרֵנוּ כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (שם ה י). ומשל, עוֹר בעד עוֹר: ויען השטן את יי' ויאמר עוֹר בעד עוֹר וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד). — לבש בשרי רמה וגוש עפר עוֹרִי רגע וימאס (שם ז ה). עוֹר ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני (שם י יא). בְּעוֹרִי ובבשרי דבקה עצמי ואתמלטה בְּעוֹר שני (שם יט כ). —  ובתלמו': פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל (רבי שמעון בן ננס, שבת טז ה). אין נותנין את העור לפני הדורסין (ב"ש, ביצ' א ה). עולה שנשחטה שלא לשמה אע"פ שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים אחד עולת האיש ואחד עולת האשה עורותיהן לכהנים (זבח' יב ב). מימי לא ראיתי עור יוצא לבית השרפה (רבי חנינה סגן הכהנים, שם ד). כלי עץ מאימתי מקבלים טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג (כלים יו ב). אלו עורות טמאין מדרס עור שחשב עליו לשטיח עור סקורטיא עור קטבוליא עור החמור עור הכתן עור הכתף עור הרופא עור העריסה עור הלב של קטן עור הכר עור הכסת מדרס עור הסרוק עור הסורק ר' אליעזר אומר מדרס וחכמים עומרים טמא מת (שם כו ה). עורות בעל הבית מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן (שם ח). כתבו (את הגט) וכו' על עור כרישין על עלי בצלים וכו' המקרע על העור כתבנית כתב פסול הרושם על העור כתבנית כתב כשר (תוספת' גיט' ב ג-ד). היכה באחר ידו בנייר בפינקס בעורות שאינן נעבדין ובטומוס של שטרות שבידיו נותן ארבע מאות זוז (שם ב"ק ט לא). עור שבפני חמור אף על פי שיש בו חמשה על חמשה טהור שאינו אלא חיפוי (שם כלים ב"ב ד יב). כרים יוצאין לבובין שהוא נותן עור מכורסינין כנגד לבו והוא מתריס כנגד חיה (ירוש' שבת ה א). ולא פרה בעור הקופד שהוא נותן עור קופד בין דדיה בשביל שלא תינק את בנה (שם ג). השף את העור על גבי העמוד חייב (שם ז ג). שהספרים נכתבין בשתי עורות ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא בעור אחד (שם מגיל' א יא). אחד עור בית הפרסות ואחד עור הראש של עגל הרך ואחד עור של תחת האליה וכל שמנו חכמים גבי טומאה אלו שעורותיהן כבשרן להביא עור בית הבושת (ר"ש בן יהודה משום ר"ש, חול' נה:). — בית הָעוֹר: והרגל של ימין בשמאלו ובית עורו לחוץ וכו' של ימין בימינו של שמאל בשמאלו ובית עורן לחוץ (תמי' ד ג). — ובסהמ"א: וטלאים ועופות כשהן בעורותיהן (גאוניקה ב, גינצבורג 118). חפיפית בל' ישמעאל וקובה והוא דבר שמתכנס על העור מן הטינוף (ר"ח, שבת עז:). בפ' במה טומנין טומנין בשלחין פי' עורות שגלושין נוטל צמרן ועדיין לא נעבדו (ערוך ערך שלח). אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה שפרט בה הכתוב לבדה מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד (רש"י, זבח' קג:). וכמו מחתך העורות מהעור הבא לידו יעשה נעלים טובים (ספ' המדות לאריסטו, א ז, סטנוב). —  ושל אדם: וכמו שברא בעולם ארץ עבה וקשה וארץ לחה ורכה כן ברא באדם בשר ועור (ר' שבתי דונולו, חכמוני, פי' ספ' יצירה א, סד::). ואית דמפרשי עורו עור האדם ממש (רש"י, נזיר, נא:). הנה כל הכחות המשנים החלקים מכחות הטבע הנה הם המתחדשים לעצמו ב' עורות כמו שני עורות האצטומכא ושני עורות המעים ושני עורות הרחם עם מה שהוא עליו (פרקי משה, נב::). — ואמר הפיטן: שמלת עורו ימהר יפשוט (הכהן הגדול) וירד ויטבול ויעל ויסתפג (ר' יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודה, מעשי ידי גאונ' קדמונ' ב, 6). עורנו יועם כחם בקרץ וגויתינו שמנו בארץ אז תרצה הארץ (איכה אשפתו, קינ'). ותשחטהו (את בנה) ותפשוט עורו ובשרו עשתה כבשר זבחים לנתחיה לשנים עשר נתחים (ר"י נג'ארה, אלה אזכרה, עולת חדש כה). לחש ידיד תמים לאביו לחש קום אב מהרה מותה לי תחש קומה פשוט עורי כמו עור תחש לי אזנך האטם כפתן נחש (הוא, נפשי לך תערג, עולת חדש מו).